חזרה לעמוד הקודם

פסיקת דואר זבל: בת אל חליוה נ' הוט – מערכות תקשורת בע"מ

התובעת טענה כי הנתבעת שלחה אליה 24 מסרונים המהווים "דבר פרסומת", בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. עוד טענה התובעת כי מעולם לא הייתה לקוחת הנתבעת, כי לא נתנה את הסכמתה לקבלת מסרונים מעין אלה וכי לאחר משלוח ההודעה הראשונה שלחה אל הנתבעת את המילה "לא" בחוזר. הנתבעת טענה, בין היתר, כי המסרונים נשלחו למספר ששלחה התובעת עצמה, או מי מטעמה, בעת הצטרפות אביה של התובעת לשירותי החברה.

נפסק – דין התביעה להתקבל, אך לא על מלוא הסכום הנתבע (23,000 ש"ח). המסרונים שנשלחו לתובעת מהווים "דבר פרסומת" כהגדרתו בחוק. גם מטרתם של אותם מסרונים המיידעים את לקוחות הנתבעת בהטבות שונות, מטרתם בסופו של יום לעודד את לקוחות הנתבעת לרכוש את שירותיה. החוק אוסר על משלוח דברי פרסומת לנמען, מבלי שנתקבלה לכך הסכמה מפורשת מראש. משהעידה התובעת כי אינה לקוחה של הנתבעת, כי לא מסרה את מספר הטלפון שלה לנתבעת וכי אינה יודעת כיצד הגיע לידיה והואיל והנתבעת (שיש להניח כי קיים אצלה תיעוד מלא באשר להצטרפות אבי התובעת לשירותיה) לא הביאה ראיה כלשהי לתמיכה בכך שהתובעת אכן מסרה את מספרה במסגרת זו או בכלל – לא הוכיחה טענה זו. המסרונים נשלחו לתובעת תוך הפרת הוראות החוק. החוק קובע חזקה כי הפרתו נעשתה ביודעין והנטל להוכיח אחרת הוא על המפרסם. המשיבה טענה כי שלחה את המסרונים למספר שנמסר לה במסגרת הצטרפות מנוי לשירותיה ולכן סברה כי הם נשלחים לגורם מותר. אולם, הנתבעת לא הבהירה מי מסר לה את מספר הטלפון של התובעת ולשם מה ולא הרימה את הנטל להוכיח כי לא ידעה שהיא משגרת לתובעת דברי פרסומת בניגוד לחוק. באשר להודעת הסירוב, הנתבעת פעלה כדין, שכן ציינה במסרונים שניתן לשלוח הודעת סירוב באמצעות מסרון וכן את המספר שאליו יש לשלוח הודעה זו. העובדה כי מספר זה אינו זהה למספר ממנו נשלחה ההודעה, אין בו כדי להוות הפרה. עם זאת, הודעת הסירוב מתייחסת למצב בו שוגר דבר הפרסומת מלכתחילה בהתאם לחוק וכאן לא היה הדבר כך. העובדה שהנתבעת אפשרה משלוח הודעת סירוב אינה משליכה על שאלת אחריותה להפרת הוראות החוק, אלא על גובה הפיצוי בלבד. באשר לגובה הפיצוי, לא ניתן להתעלם מכך שהנתבעת שלחה את המסרונים לאחר שככל הנראה קיבלה את המספר מאחד מבני משפחתה של התובעת. יש עוד להביא בחשבון שהנתבעת יידעה את הנמען על אפשרותו שלא לקבל עוד פרסומים. מדובר בתקלה שנבעה ממתן מספר התובעת על-ידי גורם המקורב לה ולא ברצון להפקת רווחים בדרך של משלוח ספאם למי שאינו נמנה על קהל לקוחות הנתבעת ולפיכך הצורך להרתיע את הנתבעת הוא מינורי יחסית. הנתבעת תפצה את התובעת בסך כולל של 6,000 ש"ח וכן הוצאות בסך 450 ש"ח.

קישור לפסק הדין המלא

[warning]פסק הדין נלקח מאתר בתי המשפט.
התמצית מתפרסמת באדיבות האתר law.co.il.
[/warning]