חזרה לעמוד הקודם

פסיקת דואר זבל: אסף לכט נ' או.אר.אס. מו"פ בע"מ

התובע טען כי השתמש בשירותי הנתבעת באופן עצמאי כאשר חיפש עבודה וכי הנתבעת שיגרה למכשירו הנייד 9 מסרונים, ללא הסכמתו ותוך שימוש בפרטיו האישיים מקורות החיים שמסר לנתבעת. הנתבעת טענה כי פנתה לתובע לאחר שפנה אליה בבקשת השמה וכי תוכן ההודעות שנשלחו אליו אינו פרסומי.

נפסק – דין התביעה להידחות. התובע פנה לנתבעת בבקשה לקבל שירותי השמה, תוך שמסר את פרטיו האישיים. בכל המסרונים שנשלחו לתובע הייתה הצעה להשמה במשרות היכולות להתאים לכישוריו וצרכיו של התובע. לא היה במסרונים כל מסר שיווקי שמטרתו לעודד את התובע לרכוש מוצר או שירות או להוציא כספים בדרך אחרת ובפרט, כאשר אין מחלוקת כי התובע הוא שפנה לנתבעת לקבלת השירות. מקובל הסבר הנתבעת כי המסרונים נשלחו למועמד לאחר בדיקת התאמתו האפשרית לתפקיד ולא באופן גורף. תוכן המסורנים אינו עונה על הגדרות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 ואינו מהווה "דבר פרסומת". יש לראות את הנתבעת כבעלת הרשאה למשלוח המסרונים לתובע מכוח סעיף 30א(ג)(1) ו-(2) לחוק. התובע לא הלין בפני הנתבעת בשום הזדמנות לאחר משלוח המסרונים וזאת חרף העובדה כי שוחח עם מי מנציגיה, עובדה המלמדת כי בחר לקבל את שירותי הנתבעת במלואם ומעלה תהיות ביחס לתביעה. התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך 750 ש"ח.

קישור לפסק הדין המלא

[warning]פסק הדין נלקח מאתר בתי המשפט.
התמצית מתפרסמת באדיבות האתר law.co.il.
[/warning]