חזרה לעמוד הקודם

פסיקת דואר זבל: פרומו סטאר בע"מ נ' מנגופלי ואח'

בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות חיפה [ת"ק 29474-08-14], שחייב את המבקשת לשלם למשיבים סך של 17,000 ש"ח כפיצוי עבור משלוח 17 מסרונים פרסומיים למועדון שמפעילה המבקשת, ללא הסכמתם ולמרות ששלחו מספר בקשות הסרה. המבקשת טענה כי ביהמ"ש קמא שגה כאשר קבע פיצוי על הצד הגבוה של 1,000 ש"ח עבור כל הפרה. בקשת רשות הערעור נדחתה על הסף ככל שהדבר נוגע לעצם האחריות למשלוח המסרונים ולעצם החבות בפיצוי, שכן מדובר בקביעות עובדתיות שאין להתערב בהן.

נפסק – יש לדחות את הבקשה שכן לא נפל בפסק-דינו של ביהמ"ש קמא פגם היורד לשורשו של עניין, המצדיק התערבות. לפי הוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, לצורך שיגור דבר פרסומת נדרשת הסכמתו המפורשת מראש של הנמען, פרט לחריגים שנקבעו בחוק. ביהמ"ש קבע כי מדובר בהודעות שנשלחו ללא הסכמה מראש. אין להתערב בקביעה עובדתית זו, לרבות ביחס לקביעותיו של ביהמ"ש קמא אודות תום לבה של המבקשת במשלוח המסרונים. סעיף 30א(י)(1) לחוק קובע כי ביהמ"ש רשאי לפסוק לנמען פיצוי ללא הוכחת נזק בסכום של שלא יעלה על 1,000 ש"ח בגין כל דבר פרסומת שקיבל בניגוד להוראות החוק. לשם קביעת סכום הפיצוי ישקול ביהמ"ש, בין היתר, את אכיפת החוק והרתעה מפני הפרתו, את עידוד הנמען למימוש זכויותיו ואת היקף ההפרה. נקבע כי אין להביא בחשבון את גובה הנזק שנגרם מההפרה. המחוקק רואה בפיצוי לדוגמה זה את האמצעי היעיל ביותר להגשת תכלית הסעיף – בלימתה של תופעת ה"ספאם" – אכיפתו והרתעת הרבים. הפיצוי לדוגמה נועד לעודד אכיפה פרטית, שהיא בעיני המחוקק הכלי האפקטיבי ביותר ליישום החוק ואכיפתו. ביהמ"ש קמא התייחס בפסק-דינו במפורש להלכות שנקבעו בפסיקה בעניין גובה הפיצוי ושקל את מכלול השיקולים הדרושים לעניין בפסק-דין מנומק. הבקשה נדחתה. המבקשת תישא בהוצאות המשיבים בסך 4,000 ש"ח.

קישור לפסק הדין המלא

[warning]פסק הדין נלקח מאתר בתי המשפט.
התמצית מתפרסמת באדיבות האתר law.co.il.
[/warning]