חזרה לעמוד הקודם

פסיקת דואר זבל: בזנוס נ' ג. גוטמן פרסום ומדיה בע"מ

תביעת ספאם שעניינה ב-198 הודעות פרסומת ששלחה הנתבעת לתובע בדוא"ל, ללא הסכמתו.

נפסק – התביעה מתקבלת במלואה. אלמלא הוגשה לביהמ"ש לתביעות קטנות, הייתה מחויבת הנתבעת לפצות את התובע ב-198,000 ש"ח או קרוב לכך. 198 ההודעות נשלחו לתובע באמתלה כוזבת כאילו ביקש זאת ובפרק זמן בלתי נתפס של חודשיים. הן המחישו את הקלות שבה מתאפשרת שליחתו של "דואר זבל" וביטאו את ההשקעה הנמוכה, באופן יחסי, שיש להשקיע בזיבול כאמור. הן קלעו אל ליבה של תכלית סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 ויסוד מוסד הוא התמודדות עם כוחו של ספאמר לזרוע את פגיעתו הרעה בהיקף רחב ובזול, תוך ניצולם הרע של אמצעים אלקטרוניים המאפשרים זאת. המגוון הרחב של ההצעות העסקיות שנשלחו לתובע מניח יסוד לחשד כי הנתבעת אינה משווקת של מוצר, שהתובע התעניין ברכישתו, כי אם "מפרסם להשכיר" למיני יצרנים ומשווקים, הרוכשים מהנתבעת את השירות שבכוחה להציע: פלישה סיטונית לכתובות דוא"ל של משתמשים, על כורחם ובלא שביקשו זאת. הנתבעת טענה להגנתה כי התובע נרשם לשירותיה וביקש, מפורשות, הצעות הנוגעות לביטוח. אך לא הודעות ביטוח נשלחו לתובע, כי אם כל שרצתה הנתבעת, כיד הפרנסה הטובה עליה, לשגר אליו. התובע הסביר כי מעולם לא נרשם לשירותי הנתבעת וכי נסיבותיו האישיות אינן מתיישבות עם הרשמה כאמור. מדובר בדברים כנים שבית המשפט נותן בהם אמון. עולה התהייה כיצד נרשם התובע לשירות כבר בשנת 2012, שנתיים ימים בטרם נפנתה הנתבעת לשלוח אליו את הודעותיה. הנטל להוכיח את אמיתות טופס ההרשמה שהציגה הנתבעת מוטל עליה. טופס ההרשמה שהציגה הנתבעת הוא רשומה מוסדית כאמור בפקודת הראיות והנתבעת לא ניסתה כלל וממילא לא הצליחה, להראות כי איזה מבין התנאים שבפקודה התקיימו במסמך שהציגה. לא הוסבר מאום, לא הוצגה חוות דעת, לא הוסבר כיצד הופקה הרשומה, זולת צילום מסך של מה שהראה המחשב ברגע נתון. כל שהונח בפני ביהמ"ש הוא דף נייר ובו שאילתה ותשובה לה, שאין לדעת מתי נערכו, כיצד ובידי מי. כמוצא שלל-מה נאחז כתב ההגנה בכתובת ה-IP של הנרשם, ממנה בוצעה ההרשמה, השייכת ללקוח חברת "בזק בינלאומי". הנתבעת לא הראתה כי זוהי כתובתו של מחשב התובע וכי התובע הוא לקוח ספק-רשת זה. התובע, מצדו, הצהיר כי מעולם לא גלש דרך חברה זו. הוא טרח וקיבל את אישורה של חברה זו לדבר ואף הציג חשבונית של חברת נטוויז'ן, דרכה גלש באותה תקופה. העובדה כי התובע בחר להגיש את תביעתו כתביעה קטנה, ובכך צמצם מאוד את שיעורו של הפיצוי אשר בו יוכל לזכות, מוסיף נופך של אמינות לעתירתו. פיצוי לדוגמה וללא הוכחת נזק הוא כתכליתו המיוחד של סעיף 30א לחוק. תקרת הפיצוי הקבועה בחוק לא אך תקרה היא כי אם נקודת מוצא. במקרה זה מספרן של ההודעות עצום ורב. הנתבעת התכחשה לאחריותה וביקשה לתלות אשמת-שווא בתובע ולהציגו כחמדן וכמי שתאוות בצע פסולה מניעה את מעשיו. התובע ביקש, יותר מאחת, לחדול מלשלוח אליו הודעות, אך ללא הואיל. כל אלה הן נסיבות מחמירות. הנתבעת תשלם לתובע סך של 33,800 ש"ח והוא פיצוי מעט על ההודעות ששוגרו אליו.

קישור לפסק דין המלא

 

[warning]פסק הדין נלקח מאתר בתי המשפט.
התמצית מתפרסמת באדיבות האתר law.co.il.
[/warning]