חזרה לעמוד הקודם

פסיקת דואר זבל: ריכטמן נ' קומסטאר מערכות בע"מ

ק-דין, תביעות קטנות ת"א, השופטת אפרת בוסני, 7.8.2015): תביעה שעילתה משלוח דברי פרסומת שנשלחו לתובע באמצעות הודעות אלקטרוניות, בניגוד לסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. מה אחריותה של הנתבעת, ספקית תוכנה (פלטפורמה) לדיוור אלקטרוני אוטומטי ("שלח מסר"), באמצעותה נשלחו דברי הפרסומת?

נפסק –

  • דין התביעה להידחות. הנתבעת אינה אחראית למשלוח דברי פרסומת באמצעות התוכנה שהיא מספקת. הנתבעת היא ספקית הפלטפורמה, האמצעי למשלוח ההודעות, ולא שולחת ההודעות. הנתבעת 1 רכשה רישיון מהנתבעת והיא שקבעה את תוכן ההודעות ומתי יישלחו. לא הוכח כי הנתבעת קובעת את זהות הנמענים או כי יש לה שליטה על כך. הנתבעת 1 ולא הנתבעת היא זו המגדירה את רשימת הדיוור. משמערכת הנתבעת היא רק האמצעי למשלוח ההודעות וכאשר השליטה על תוכן ההודעה וזהות הנמענים היא של המשתמש, אין לראות בנתבעת בבחינת "מי שמשווק את נושא דבר הפרסומת בעבור אחר" ולכן בגדר "מפרסם" לפי החוק.
  • הנתבעת אינה מי שעוסקת באיסוף מאגרי מידע, היא אינה משגרת ההודעות ולא קיים טעם לפי תכלית החוק להטיל עליה אחריות. אף כי בליבת החוק עומד הרצון למנוע ולמגר את תופעת הפרסום ההמוני של הודעות פרסומת לא רצויות, פרשנות מרחיבה של החוק ושל תכליתו אינה מגיעה לכדי הטלת אחריות על בית התוכנה ששימשה אמצעי לשיגור ההודעות, לא קבע את תוכן ותדירות משלוח ההודעות, וקיבל את רשימת הנמענים מהמשתמש שרכש את רישיון השימוש בתוכנה. כל קביעה אחרת תהיה מרחיקת לכת, בלתי צודקת ואף לא רצויה.
  • גם אם תוכנת הנתבעת שונה מספקיות תוכנה אחרות, כגון גוגל או מיקרוסופט, הנתבעת, כיתר חברות התוכנה, מספקת רק את האמצעי, הא ותו לא.
  • הנתבעת נוקטת אמצעים סבירים כדי למנוע את הפרת החוק. היא מחתימה את המשתמש על הסכמה ל"תנאי השירות", לפיהם המשתמש מתחייב לפעול בהתאם לחוק ומצהיר כי קיבל אישור מכל הנמענים אליהם הוא שולח דוא"ל שיווקי ונוטל את האחריות הבלעדית לתוכן הנשלח לנמענים באמצעות התוכנה. מערכת הנתבעת מאפשרת לנמען לפנות ישירות לנתבעת בבקשת הסרה ובכך יש פיקוח נוסף מצד הנתבעת על מניעת הפרת החוק. כשם שאין לצפות מגוגל לעקוב אחר תוכן ההודעות של משתמשי התוכנה ויעדן, כך גם אין מקום לצפות מהנתבעת (מעבר להחתמה על תנאי השירות ומתן אפשרות ישירה לפנות אליה בבקשת הסרה), כי תבלוש ותבדוק את תוכן ההודעות ואת רשימת הדיוור של המשתמשים.
  • שונים היו פני הדברים אילו הייתה לנתבעת מעורבות או שליטה על בחירת הנמענים. העובדה כי דברי הפרסומת של המשתמשים בתוכנה נמצאים באינטרנט בשרתים של הנתבעת, אין בה כדי ללמד כי לנתבעת שליטה על זהות הנמענים.
  • מקובלת טענת הנתבעת כי היא אינה באה בגדר "מפרסם" לפי החוק וכי הכיתוב "נשלח באמצעות מערכת דיוור אלקטרוני שלח מסר מבית קומסטאר מערכות בע"מ" אינו בגדר "דבר פרסומת". תוכן ההודעות נשוא התביעה אינו נוגע לנתבעת או פעילותה. הנתבעת אינה מי ששמה או מענה מופיע בדבר הפרסומת כמען להתקשרות לשם רכישת נושא דבר הפרסומת, או מי שתוכנו של דבר הפרסומת עשוי לפרסם את עסקיה או מטרותיה. הנתבעת אף אינה משווקת את תוכנו של הדוא"ל בעבור אחר, כי אם האמצעי למשלוח ההודעות ולא שולח ההודעות.
  • הכיתוב לעיל, בשולי ההודעה, אינו מהווה "דבר פרסומת", משום שאין בו אלמנט מסחרי או שיווקי שמטרתו לעודד רכישת מוצר או שירות או להוציא כספים בדרך אחרת. הכיתוב נועד לזיהוי אמצעי השליחה ובעיקר לסייע לנתבעת לוודא כי לקוחותיה אינם מפרים את החוק, על-ידי מתן אפשרות לנמענים לפנות אליה ישירות בבקשת הסרה. אזכור שמה של הנתבעת בכל הודעת פרסומת אינו מהווה "פרסום סמוי" שנועד לעקוף את מטרות החוק. לא כל אזכור שם או אתר הוא בבחינת פרסום. פרסום מחייב את קיומו של מסר בעל אלמנטים מסחריים.

גם אם לצורך הדיון נצא מהנחה שהנתבעת מפרסמת את עצמה ב"פרסום סמוי", הרי שגם במקרה זה אין לקבל את התביעה נגדה. הנתבעת רשאית להניח שמי שעושה שימוש בתוכנה עושה זאת כדין. במצב כזה הפרסום של הנתבעת הוא לכל היותר פרסום נלווה וטפל לפרסום העיקרי של המפרסם (המשתמש), אשר בוחר את הנמענים ומפר את החוק.

קישור לפסק דין המלא

[warning]פסק הדין נלקח מאתר בתי המשפט.
התמצית מתפרסמת באדיבות האתר law.co.il.
[/warning]