חזרה לעמוד הקודם

גרבר נ' בזק בינלאומי בע"מ

תביעה לפיצוי בגין משלוח דברי פרסומת ללא הסכמת התובע ולמרות בקשה חוזרות ונשנות, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982.

נפסק

בשאלת היריבות שהעלתה הנתבעת, יש לאמץ את העמדה לפיה החוק אינו דורש כי הנמען יהיה בעל המתחם. מי שקיבל את הדואר הוא "נמען" בהתאם לחוק. התובע עומד בהגדרת "נמען", מעצם קבלת ההודעות ומתן הודעות הסרה על-ידו. לגוף התביעה, אין חולק על משלוח 9 הודעות והנתבעת לא הצליחה להוכיח איזו מההגנות שהעלתה, והכל בהתחשב ביתרון הטכנולוגי שיש לנתבעת, העולה לאין שיעור על זה של התובע, ובכלל הראייתי בעניין בעל דין שאינו מציג ראיות שבחזקתו. הנתבעת לא הוכיחה כי התובע, או החברה, או אביו, אישרו בהסכם ההתקשרות (משנת 2004) את הסכמתם לקבל דברי פרסומת. כתובת הדוא"ל לא צוינה באף אחד מהמסמכים אליהם הפנתה הנתבעת. הסכם ההתקשרות אינו חתום ועוד. לאור שהנתבעת שלחה לתובע הודעות רבות, ללא שהוכחה הסכמה, לאחר בקשות חוזרות ונשנות והתחייבות להסרה, ואפילו לאחר הגשת כתב התביעה, מתקיימים כל היסודות להחמרה בפיצוי. הנתבעת תשלם לתובע סך של 9,000 ש"ח וכן הוצאות בסך 250 ש"ח.

קישור לפסק דין המלא

[warning]פסק הדין נלקח מאתר בתי המשפט.
התמצית מתפרסמת באדיבות האתר law.co.il.
[/warning]