חזרה לעמוד הקודם

פסיקת דואר זבל: קושרובסקי נ' חברה ויזה כרטיסי אשראי לישראל בע"מ

תביעת ספאם בשל 31 הודעות שיווקיות שנשלחו לתובע, לטענתו בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התובע הוא לקוח חברת כרטיסי האשראי כ.א.ל ולפי רישומי הנתבעת הוא הצטרף לרשימת התפוצה שלה כחלק מרישומו לאתר האינטרנט שלה. התובע טען כי לאחר קבלת ההודעה השנייה מהנתבעת, הוא ביקש ממנה לחדול ממשלוח התוכן השיווקי. הנתבעת טענה כי פעלה כדין וכי לא התקבלה במאגריה פניה להסרת התובע מרשימת התפוצה.

נפסק – דין התביעה להידחות ברובה. התובע נרשם בפועל לשירות קבלת התוכן השיווקי והצטרף ביודעין לרשימת התפוצה. הוא גם לקוח החברה ונהנה משירותיה. טענת התובע כי לא לחץ על כפתור ה"הסר" או לא טלפן לשירות הלקוחות של הנתבעת מפני החשש מדיוור נוסף, או קבלת חומרה מזיקה למכשירו או מחשבו האישי, אינה מתקבלת על הדעת וזאת מעצם הקשר הישיר בין הצדדים, שכן התובע נתן אמונו בנתבעת בניהול כספיו ומכאן ניתן להסיק כי לא היה חושש מפגיעת "וירוס" מהתוכן שנשלח מהנתבעת. תכלית החוק היא לעודד את אכיפתו ומימוש זכויותיו של הנמען. אין לראות כיצד הטלת קנס על חברה המציעה ללקוחותיה את האפשרות להירשם לשירות או לסרב, מבלי לכפות זאת עליהם, מממשת את תכלית החוק. התובע טען כי השיב 3 פעמים לדוא"ל שקיבל, אך ניסיונותיו העלו חרס. נראה כי התובע עשה כן פעם אחת בלבד, כאשר באותה תקופה החל לאגור את ההודעות שקיבל. לאחר מכן המתין כמעט שנה טרם שלח לנתבעת עוד שני מיילים ומיד לאחר מכן הגיש את התביעה. הבקשות שהציג התובע להסרה מהרשימות אינן מספקות. הנתבעת הציבה בפני כלל לקוחותיה, בכל פלטפורמה בה ניתן לפרסם תוכן שיווקי, אשר לכולן התוודע התובע, את אפשרות ההסרה. התובע בחר שלא לפעול בדרך המקובלת, שככל הנראה הייתה מביאה לתוצאה יעילה, אלא בחר להשיב לכתובת הדוא"ל. התנהגות כזו נגועה בחוסר תום-לב, שכן לא רק שהאפשרויות שציינה הנתבעת עמדו בפני התובע והוא התעלם מהן, אלא שנראה כי התובע התחיל לשים לב כי הודעות הנתבעת מפריעות לו רק עם קבלת פסה"ד בעניין חזני ולא בחמש השנים שקדמו לכך. התביעה נדחתה. התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך 500 ש"ח.

קישור לפסק הדין המלא

[warning]פסק הדין נלקח מאתר בתי המשפט.
התמצית מתפרסמת באדיבות האתר law.co.il.
[/warning]