חזרה לעמוד הקודם

פסיקת דואר זבל: תמם נ' לאומי קארד בע"מ

הנתבעת שיגרה לתובעת 22 הודעות פרסומת בדוא"ל. הצדדים חלוקים בשאלה האם ניתנה הסכמה מפורשת של התובעת לקבלת ההודעות. התובעת טענה כי ההודעות נשלחו בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982.

נפסק – בשנת 2009 הצטרפה התובעת לשירותי הנתבעת וחתמה על הסכם הצטרפות. לפי אותו הסכם, התירה התובעת לנתבעת לשלוח לה הודעות שיווקיות. הנתבעת אף החתימה את התובעת בנפרד על הסכמתה להוראות הסעיף הרלבנטי בהסכם. לפיכך, התובעת אינה יכולה לטעון כי לא הבינה על מה היא חותמת, או כי הנתבעת "החביאה" את הסעיף בין סעיפים רבים. חזקה על התובעת, כעו"ד, שהבינה על מה חתמה; ומשחתמה באופן מפורש, בנפרד מהחתימה על ההסכם כולו, ספק אם היה מקום לטעון כ מדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד. התובעת טענה כי לא התירה את משלוח ההודעות לכתובת הדוא"ל אליה נשלחו וכן כי הסכמתה, ככל וניתנה, ניתנה בשנת 2009, בעוד שההודעות נשלחו בשנת 2015. לעניין כתובת הדוא"ל, התובעת מסרה כתובת זו לנתבעת עת הצטרפה לשירותי "הארנק הדיגיטלי" בשנת 2013. התובעת עשתה שימוש בשירותים אלה לפחות תקופה מסוימת. הוראות החוק אינן קושרות בין עצם ההסכמה למשלוח הודעות פרסומת לבין סוג האמצעי הספציפי לקבלת אותן הודעות. לא מן הנמנע שלקוחות מעדכנים את דרכי ההתקשרות עמם במהלך תקופת ההתקשרות. די בהסכמה שנתנה התובעת כדי שזו תחול גם על כתובת הדוא"ל שעדכנה התובעת במשך שנות התקשרותה עם הנתבעת. לעניין הטענה השנייה, החוק אינו קובע כי להסכמה המפורשת הניתנת בכתב קיים "תאריך תפוגה" שלאחריו יש לראות בהסכמה כבטלה. הנתבעת נתנה הסכמה מפורשת בכתב לקבלת הודעות פרסומת והסכמה זו תקפה עד להודעה על סירוב להמשיך ולקבל את ההודעות. הסרת כתובת הדוא"ל של התובעת בוצע תוך מספר ימים ממועד משלוח מכתב התובעת. מדובר בטיפול בבקשה בתוך זמן סביר. התביעה נדחתה. התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסך 850 ש"ח.

קישור לפסק הדין המלא

[warning]פסק הדין נלקח מאתר בתי המשפט.
התמצית מתפרסמת באדיבות האתר law.co.il.
[/warning]