חזרה לעמוד הקודם

פסיקת דואר זבל: בנארי נ' טוטוקרד 5 בע"מ

תביעה שעניינה משלוח מסרון מסחרי בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התביעה הוגשה בסיוע חברת ספאם-אוף, המסייעת לתובעים בהגשת תביעות ספאם. נפסק – התובע קיבל דבר פרסומת לטלפון הנייד שלו. התובע לא פנה בעצמו לנתבעת בעקבות קבלת המסרון, אלא פנה לספאם-אוף שערכה את הבדיקות קודם להגשת התביעה. לאחרונה חל גידול משמעותי בהגשת תביעות ספאם. שינוי נוסף הוא בכך שמפרסמים רבים החלו לפעול באמצעות חברות פרסום תוך עקיפה לכאורה של הוראות החוק. אין חולק כי הנתבעת נחשבת ל"מפרסם" לפי החוק, שכן תוכנו של דבר הפרסומת עשוי לפרסם את עסקיה. יחד עם זאת, אין די בכך, שכן אחד מהתנאים כדי לחייב מפרסם בפיצוי הוא כי משלוח ההודעה נעשה ביודעין (סעיף 30א(י) לחוק). גם אם הנתבעת נחשבת כמפרסם, התובע לא עמד בנטל להוכיח כי הנתבעת היא ששלחה את ההודעה באופן ישיר אליו. התובע אף לא הוכיח כי הנתבעת שלחה את ההודעה ביודעין. ניתן להניח, לכל היותר, כי ההודעה נשלחה באמצעות אחת מחברות הפרסום שנותנת "לידים" לנתבעת ומקבל תשלום תמורתם. הואיל והתובע לא טרח להיכנס לקישור בהודעה שקיבל, פרטיו לא הגיעו כ"ליד" אל הנתבעת ולכן התובע הכשיל את אפשרות הנתבעת לאתר את חברת הפרסום ששלחה את ההודעה. יש לקבל את טענת הנתבעת כי היא אינה מאשרת לצדדים שלישיים הפועלים מטעמה לשלוח הודעות הנחשבות ספאם ואף מקפידה לעגן בהסכמים עם חברות הפרסום את התחייבותן לפעול לפי החוק. לא ברור מי היא אותה חברת פרסום המסוימת ששלחה את ההודעה, לכאורה בשם הנתבעת. הגשת תביעה באמצעות "ספאם אוף" מהווה למעשה עקיפה של סמכות ביהמ"ש לתביעות קטנות. "ספאם אוף", בפעולותיה הלכה למעשה, משדלת יחידים להמחות את זכות התביעה אליה, תוך גביית תשלום מתאים. "השירות" שניתן על-ידי החברה אינו מתמצה בשירות טכני, אלא מדובר בחברה מסחרית המכינה את כתבי התביעה, מבצעת מעין מחקר משפטי, מגישה מעין "תצהירים" וראיות נוספות לתמיכה בתביעה וזאת נוכח הגמול הכספי הטמון בה עבורה. אופן התנהלותה מעלה גם שאלה של עקיפת סעיף 20 לחוק לשכת עורכי הדין. התביעה נדחתה ללא צו להוצאות.

קישור לפסק הדין המלא

[warning]פסק הדין נלקח מאתר בתי המשפט.
התמצית מתפרסמת באדיבות האתר law.co.il.
[/warning]