חזרה לעמוד הקודם

פסיקת דואר זבל: פנחס נ' מכללת מגמות (2012) בע"מ

התובע טען כי הנתבעת (העוסקת בלימודי שוק ההון) שלחה לו מסרון פרסומי, ללא הסכמתו, ובניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התביעה הוגשה בסיוע חברת "ספאם אוף". הנתבעת טענה כי לא היא שיגרה את ההודעה וכי ייתכן וההודעה נשלחה על-ידי גוף שיווקי המשרת גופים נוספים.

נפסק

דין התביעה להתקבל. חוק הספאם נועד להתמודד עם תופעת הפצת דואר זבל. החברות המסחריות מצאו להן דרכים יצירתיות לעקוף את עניין הפרת הפרסום כך שהן אינן משווקות את המסרים הפרסומיים באופן ישיר ללקוחות, אלא מתקשרות עם חברות פרסום שיעשו זאת עבורן [בדומה לפסה"ד בעניין פישר שניתן נגד הנתבעת – ת"ק 49215-08-16]. בעניין סמארט קלאב [רע"א 7608/16] התייחס ביהמ"ש העליון לסוגית הטלת האחריות מכוח סעיף 30א על מי שהתקשר עם אחר על-מנת שישגר עבורו דברי פרסומת וקבע כי זו מותנית בכך שניתן לייחס לנהנה אחריות לפעולות השיגור של המשגר. זו תתגבש כאשר מי ששיגר את דברי הפרסומת פעל כשלוחו או עובדו של האדם שדברי הפרסומת שוגרו עבורו. עם זאת, כאשר המשגר לא פעל כעובדו או כשלוחו של הנהנה, אלא כקבלן עצמאי, לא ניתן להטיל על מזמין העבודה אחריות למעשי השיגור של הקבלן, אלא בהתקיים אחד החריגים הקבועים בסעיף 15(3) לפקודת הנזיקין. הנתבעת נקטה בכתב הגנתה בלשון מתחמקת בכל הקשור לחברה העומדת מאחורי התוכן השיווקי במסרון ובחרה שלא להגיש הודעת צד ג' נגד אותה חברה ורק ציינה כי אינה עובדת איתה יותר. האחריות למשלוח ההודעה היא במלואה על הנתבעת ועליה לשלם לתובע סך של 700 ש"ח וכן הוצאות משפט בסך 350 ש"ח.

קישור לפסק הדין המלא

[warning]פסק הדין נלקח מאתר בתי המשפט.
התמצית מתפרסמת באדיבות האתר law.co.il.
[/warning]