חזרה לעמוד הקודם

פסיקת דואר זבל: לב נ' מילגם חניה סלולארית בע"מ

התובע טען כי הנתבעת שלחה לו 4 הודעות פרסומת ללא הסכמתו, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, וללא שניתנה לו אפשרות הסרה. הנתבעת טענה כי אין מדובר בהודעות פרסומת, אלא בהודעות שירות, והכל בהתאם לתנאי השימוש שאישר התובע בעת שהצטרף לשירותי הנתבע.

נפסק

ההודעות עסקו באפשרות להמשיך ולהשתמש בשירותי הנתבעת (בעקבות חוסר בהירות בעניין זה), הודעת אימות לאחר הורדת האפליקציה, איחול חג שמח והודעה נוספת שעניינה תזכורת להדלקת אורות בנהיגה. אין לראות בהודעות כדברי פרסומת. התובע הוא לקוח של הנתבעת לפי רצונו. בין חברה שנותנת שירות ובין לקוח שמקבל שירות מתקיימת תקשורת מחויבת המציאות, שכן אחרת אין דרך לספק את השירות המתבקש. אין לראות במקרה עידוד לרכישת מוצר, שכן מדובר בלקוח החברה שכבר צורך ומשלם עבור המוצר אותו מספקת החברה. יש לקבל את דברי הנתבעת שגם לו היה מדובר בדבר פרסומת, גם אז לא היה זכאי התובע לסעד לו הוא טוען, שכן התובע הצטרף לשירות הנתבעת דרך האתר שלה, תוך שסימן כי רצונו להצטרף לשירות ואישר קבלת עדכונים ופרסומים. ללא אישור תנאי השימוש בתחתית עמוד ההרשמה לא יכול היה התובע להמשיך את התהליך. חזקה היא כי התובע קרא את תנאי השימוש, הבין אותם והסכים להם במסגרת יחסיו החוזיים עם הנתבעת. הנתבעת סיפקה לתובע שלל אפשרויות לצורך הפסקת ההתקשרות עמה, לרבות באמצעות המוקד הטלפוני, באתר האינטרנט ובאפליקציה. דין התביעה להידחות.

קישור לפסק הדין המלא

[warning]פסק הדין נלקח מאתר בתי המשפט.
התמצית מתפרסמת באדיבות האתר law.co.il.
[/warning]