התובע טען כי הנתבעים שיגרו לו דבר פרסומת, ללא הסכמתו, ובניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעים טענו כי אין מקום להטיל אחריות על הנתבע 2 וכי התובע הגיש את התביעה באמצעות חברת "ספאם אוף" ולכן יש לדחות את התביעה.
נפסק
מקובלת טענת הנתבעים שאין מקום להטיל אחריות על הנתבע 2. הנתבעת מציינת שההודעות הנשלחות מטעמה נשלחות בפועל על-ידי צדדים שלישיים עמם התקשרה בהסכמים, כאשר היא מוודאת את עמידתם של אותם צדדים שלישיים בתנאי הדין. עדות התובע הייתה מהימנה ותמת לב. הוא הגיש תרשים זרימה לפיו לטענתו הוכח שהנתבעת היא ששלחה לו את דבר הפרסומת. טענת התובע מקובלת על ביהמ"ש. התובע הפנה לעניין רן [ת"ק 38137-12-15], שעניינו בתביעה דומה נגד הנתבעת, כאשר גם שם טענה הנתבעת שאינה קשורה לדברי הפרסומת וטענתה נדחתה. ההודעה נשוא התביעה דומה ביותר למקצת ההודעות שנידונו שם. חזרת הנתבעת על הטענות שנדחו באותו הליך מצדיקה חיובה בהוצאות לדוגמא. הקביעות בתיק זה תקפות גם במקרה זה. הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך 1,000 ש"ח וכן הוצאות בסך 2,000 ש"ח.
