תביעה שעילתה, בין היתר, שיגור דבר פרסומת בניגוד לסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, ובניגוד להסכם פשרה בתיק קודם בין הצדדים (שקיבל תוקף של פס"ד).
נפסק
התובע היה לקוח ביחס לשירותי הטלפון והאינטרנט של הנתבעת. בסיפא של הודעת הדוא"ל שנשלחה לתובע, נענתה פנייתו בעניין שירותי האינטרנט והוצעו לו חבילות לפי נפח גלישה ומחירים. בשולי ההודעה נכללה הודעה ביחס לחבילת ה"טריפל" של הנתבעת. פנייה זו, בסיפא של הודעת הדוא"ל, אינה מהווה הפרה של חוק התקשורת. ההצעה להתחבר לחבילת ה"טריפל", הכוללת שירותים בנוסף לאלו שעליהם כבר היה מנוי התובע, לא נשלחה בהודעה נפרדת. ההצעה נמסרה לתובע בשולי תשובה לפנייתו בקשר עם בקשה להפחתת מחיר חבילת אינטרנט שהייתה לו אצל הנתבעת והיא אינה מקיימת אחר הגדרת המונח "דבר פרסומת". אין מדובר בהפצת ספאם. יש לקבל את טענת התובע כי שיחה שנערכה לטלפון שלו הייתה שיחה שיווקית והעובדה שהנתבעת נמנעה מלהציג את תוכן השיחה, בין אם בהקלטה ובין אם בתרשומת ממחשביה, מלמדת כי לו הייתה מציגה מידע זה היה בכך לחזק את גרסת התובע. יש לקבוע כי השיחה הייתה ביוזמת הנתבעת וכי מדובר היה בשיחה שיווקית. לא יכול להיות חולק כי שיחה טלפונית נכללת במסגרת הגדרת "דבר פרסומת" בהיותה "מסר בזק הכולל חוזי או שמע". הנתבעת תשלם לתובע 1,000 ש"ח בגין שיחה זו ואגרה יחסית בסך 50 ש"ח.
