חזרה לעמוד הקודם

פסיקת דואר זבל: רז נ' לוי ואח'

התובע טען, בין היתר, כי הנתבעים שלחו לו 19 הודעות פרסומת בדוא"ל, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, וגם לאחר שביקש את הסרתו מרשימת התפוצה. התובע טען עוד כי הנתבעים מציגים עצמם כחברה בע"מ, בעוד שמדובר בשותפות הנושאת את שם הנתבעת 3, תוך הפרת הוראות חוק הגנת הצרכן. הנתבעים טענו, בין היתר, כי הם עוסקים בהדרכות אינטרנט וכי התובע נרשם ללא עלות לקורס אותו הם מציעים.

נפסק

אשר לטענה כי התובע הוא "תובע סדרתי", ביהמ"ש התרשם כי לא תאוות רווח אישי מניעה את התובע. אין פסול בכך שמעורבותו בתחום הגשת תביעות ספאם היא מעורבות מוגברת. התובע לא הוכיח כי הנתבעים מעורבים במשלוח 3 ההודעות הראשונות. הודעות אלה נשלחו שנה קודם לרישומו של התובע לקורס של הנתבעת 3 ושם השולח שונה משמות הנתבעים. התובע אבחן בתביעתו בין הודעות שנשלחו בהסכמה, לבין כאלה שלא נשלחו בהסכמה. חלק מהודעות הפרסומת ששוגרו לתובע נשלחו בהסכמתו. לאחר ששלח התובע הודעת סירוב, ועד להסרתו, נשלחו אליו 11 הודעות. האם הודעות אלה עולות כדי הפרה של החוק? התשובה שלילית במקרה זה. תנאי השימוש באתר קובעים כי ההסרה בדרך אותה ביצע התובע תתבצע תוך 7 ימים. ההסרה בוצעה בתוך פרק הזמן האמור. ישנה התנהלות תקינה של חיי מסחר, ומספר ימי עסקים (5) לצורך ביצוע הסרה שכזו הם סבירים. התובע נתן הסכמה למשלוח הודעות פרסומת ולא יכול לצפות שהנתבעים יבצעו הסרה מיידית ויעזבו את כל עיסוקיהם לאלתר. בנוסף, פניית התובע לנתבעים בבקשת הסרה, שנשלחת מדוא"ל אחר מזה אליו נשלחים דברי הפרסומת, מעלה תהיות וקשיים אותם יש לזקוף לחובת התובע. לפיכך, יש לדחות הטענות בדבר משלוח הודעות פרסומת ללא הסכמת התובע.

בתי המשפט עמדו על העיסוק הלא מידתי של בתי המשפט בתביעות ספאם [עניין צוויק – רת"ק 43995-11-16]. הדברים נכונים למקרה זה. התובע הוא זה שנרשם לקורס חינמי של הנתבעים, תוך שהוא מסכים לקבל מסרים פרסומיים ותוך שבועיים הוסר מרשימת התפוצה לבקשתו. אינטראקציה קצרה זו בין הצדדים, שנמשכה פחות משבועיים, שהייתה ביוזמת התובע והסתיימה לבקשתו, לא הייתה צריכה לייצר את התביעה הזו. אכן, בהודעות לא נכללה המילה "פרסומת". לאור כך שמהות התביעה לא הייתה מוצדקת, אין לפסוק לתובע פיצוי. יש ממש בטרוניית התובע שהחברה המוצגת באתר אינה קיימת וכי מי שמפעילה את האתר היא הנתבעת 3 שהיא שותפות ולא חברה. מי שמפעיל אתר ומציע שירותי שיווק מרחוק, אינו יכול להטעות צרכנים באשר לזהות המפעיל. התובע טען להפרת סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן, המקימה לו זכות לפיצוי לפי סעיף 31(א) לחוק זה. מדובר בהפרה שתוקנה מיידית על-ידי הנתבעים לאחר פנייה אליהם והתובע לא הוכיח שנגרם לו נזק כלשהו בעין. לכל היותר נגרמה לו טרחה מסוימת, העולה כדי עוגמת נפש המזכה את התובע בפיצוי מהנתבעים בסך 500 ₪.

קישור לפסק הדין המלא

 

[warning]פסק הדין נלקח מאתר בתי המשפט.
התמצית מתפרסמת באדיבות האתר law.co.il.
[/warning]