חזרה לעמוד הקודם

פסיקת דואר זבל: ארבל נ' או.די.אס טריידינג בע"מ

התובע טען כי הנתבעת שלחה לו לא פחות מ-460 הודעות דוא"ל, ללא הסכמתו, ובניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התובע טען בנוסף כי ב-12 הודעות לא נכללה המילה "פרסומת". הנתבעת טענה כי התובע נרשם דרך עמוד הפייסבוק שלה, במסגרת פרויקט למשלוח "צמידי הצדעה" לחיילי צה"ל.

נפסק

הנתבעת לא עמדה בהוראות החוק ולא הציגה הסכמה פוזיטיבית של התובע לקבלת ההודעות. אין בהרשמה בדף הפייסבוק של הנתבעת הסכמה מסוג זה. הוראות סעיף 30א(ג) אינן מסייעות לנתבעת, שכן לא הוכח שהודיעו לתובע שפרטיו ישמשו למשלוח דברי פרסומת. מדובר במשלוח מספר רב של הודעות (460). עם זאת, מספרן הרב ממחיש את הבעייתיות העולה פעמים רבות בתביעות ספאם, והיא שהתובע הוא זה ששולט למעשה במספר ההודעות שיישלחו אליו עד הגשת התביעה. משעה שהנתבע עשה את אותה הפרה ראשונית, הנמען יכול להגיש את התביעה לאחר משלוח מספר קטן של הודעות, ויכול הוא להמתין ולהגיש את התביעה לאחר משלוח מספר רב של הודעות. בעייתיות זו מתחדדת מקום בו בהודעות קיימת אפשרות הסרה והנמען בחר שלא לנצלה. התנהלות התובע ומספר ההודעות שצבר אינן מלמדות בהכרח על מידת חומרה שונה בהתנהלות הנתבע. תכלית הפיצוי היא הרתעה והכוונת התנהגות ולא פיצוי בגין נזק שנגרם לתובע. הנתבעת אמנם לא עמדה בהוראות החוק, אולם הדבר נובע מאותה פגם היסטורי בהתנהלותה משנת 2014. מאז המתין התובע למעלה משנתיים וחצי וצבר עוד ועוד הודעות, 460 במספר. מכלול השיקולים השונים מוביל לכך שהנתבעת תפצה את התובע בסך כולל של 4,000 ש"ח, בתוספת הוצאות משפט בסך 400 ש"ח.

קישור לפסק הדין המלא

 

[warning]פסק הדין נלקח מאתר בתי המשפט.
התמצית מתפרסמת באדיבות האתר law.co.il.
[/warning]