חזרה לעמוד הקודם

פסיקת דואר זבל: גליק נ' פוקס – ויזל בע"מ

התובעת טענה כי הנתבעת שלחה לה 33 הודעות דוא"ל פרסומיות, ללא הסכמתה, ובניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעת טענה כי התובעת הצטרפה למועדון הלקוחות שלה וכי בטופס ההצטרפות נכתב במפורש כי מי שאינו מעוניין לקבל הודעות פרסומת עליו לסמן X במקום המיועד לכך בטופס. הנתבעת טענה עוד כי מקום בו מדובר בהצטרפות למועדון, חלות הוראות סעיף 30א(ג) לחוק.

נפסק

דין התביעה להידחות. המקרה הנדון נכנס לחריג הקבוע בסעיף 30א(ג) לחוק, המתיר לשגר דברי פרסומת אף ללא הסכמת הנמען. עת הצטרפה התובעת למועדון הלקוחות, לאחר רכישה או בהידברות לקראתה, חתמה על ידיעתה אודות אפשרות משלוח ההודעות וניתנה בידה האפשרות לסרב. התובעת ציינה כי למרות היקף ההודעות, לא ביצעה פעולת הסרה. התובעת גם הסכימה וגם לא ביטלה את הסכמתה, למרות שלא היה כל צורך בהסכמתה ודי היה בשיח המסחרי העסקי הין הצדדים בצירוף הודעה בע"פ כי הפרטים שמסרה ישמשו למשלוח עדכוני פרסומת. ביד אחת התובעת מצטרפת כחברת מועדון המבקש לעדכן את חבריו וכתב כך במפורש בעת ההצטרפות, וביד שנייה התובעת נפגעת מפעולות דיוור של המועדון אותן לא הסירה. גם אם יהיו כאלה שיסברו כי היה על הנתבעת לנסח אחרת את כתב ההצטרפות, עדיין מדובר במקרה שלו עבורו נועדה תכלית החוק ומטרתו. יש להגן על מוסד "מועדון הלקוחות" ולחייב לקוח להסיר עצמו עת נראה לו כי המועדון לא הבין את הצטרפותו המסויגת. התביעה נדחתה.

קישור לפסק הדין המלא

 

[warning]פסק הדין נלקח מאתר בתי המשפט.
התמצית מתפרסמת באדיבות האתר law.co.il.
[/warning]