חזרה לעמוד הקודם

פסיקת דואר זבל: מעוז נ' אשטון

התובע טען כי הנתבעת שלחה לו 28 הודעות פרסומת בדוא"ל, אודות צעצועים ומוצרי תינוקות הנמכרים בעסקה, ללא הסכמתו ובניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעת טענה כי המשלוח נעשה בשגגה ובתום לב, וכי נפסק ביוזמתה.

נפסק

אין מחלוקת כי ההודעות מהוות "דבר פרסומת" לפי החוק, שכן עניינן פרסום טובין שמציעה הנתבעת. הנתבעת שלחה את רשימת התפוצה של קונים שביקרו בדוכניה לגוף שהפיץ את דברי הפרסומת לנמענים. אין כל הסבר כיצד הגיעו ההודעות מהנתבעת לתובע, אשר אינו נמנה על רשימת התפוצה שהכינה הנתבעת, אך לא הועלתה כל טענה כנגד התובע על "שתילת דוא"ל". התובע צירף לתביעתו 28 עמודים בהן הודעות שנשלחו לכאורה מטעם הנתבעת. התובע צירף רק את העמוד הראשון של ההודעות, ולא את העמוד השני ובו פרטי השולח. על בעל-דין המתייצב בביהמ"ש ומבקש סעד, לבוא בידיים נקיות ולגלות את המסמכים שברשותו ובמיוחד אלה הרלבנטיים לתביעתו. קל וחומר באשר התובע הוא עו"ד. אין לקבל את הסבריו של התובע על "חיסכון בנייר" או כל הסבר טכני אחר שהעלה ביחס למדוע לא צירף את העמוד השני של ההודעות. התובע מחזיק 5 תיבות בכתובות שונות.הנתבעת טענה כי מדובר ב"תובע סדרתי". לפי הפסיקה, אין עובדת היות התובע "תובע סדרתי" כדי לשמש נגדו ויש לבחון כל תביעה לגופה. יחד עם זאת, ריבוי תיבות הדוא"ל בהן מחזיק התובע, כמו גם חברותו ופעילותו בקבוצת פייסבוק בתחום, ומספר התביעות הרב שהגיש, עשויים להעניק לפעילותו סממנים אחרים. יש לזכור כי מדובר בחוק צרכני הבא לנסות ולמגר את תופעת הספאם. מדובר במגן ולא בחרב. תכלית החוק היא הרתעה ולא קרדום לחפור בו. לא הוכח כי מדובר בהפרה חוזרת של החוק על-ידי הנתבעת, אלא במקרה חד-פעמי. יש להביא בחשבון כי הנתבעת הודתה כי שלחה את ההודעות וכי פעלה להסרת כתובתו של התובע. הנתבעת תשלם לתובע 3,000 ש"ח. אין צו להוצאות.

קישור לפסק הדין המלא

 

[warning]פסק הדין נלקח מאתר בתי המשפט.
התמצית מתפרסמת באדיבות האתר law.co.il.
[/warning]