חזרה לעמוד הקודם

פסיקת דואר זבל: אסתי סולומון נ' גלובס פבלישר עתונות (1983) בע"מ

התובעת פנתה לנתבעת לצורך שירות קבלת נתונים שהתפרסמו בעיתון "גלובס", אך לאחר יום הודיעה בדוא"ל כי אינה מעוניינת עוד בשירות. לטענתה, המשיכה הנתבעת לשלוח אליה בדוא"ל פרסומות שונות, 15 במספר, על-כן עתרה לפיצוי בסך 17,000 ש"ח. הנתבעת טענה כי התובעת נרשמה כמנויה של העיתון הדיגיטלי והסכימה לקבל מהנתבעת מידע שיווקי. התובעת אמנם ביקשה להפסיק את המנוי, אך לא ביקשה להסיר את כתובתה מרשימת מקבלי הפרסומות, למרות שיכלה לעשות כן באחת מ-4 דרכים (לחיצה על קישור, בדוא"ל, בטלפון ובמכתב). בנוסף, טענה הנתבעת כי התובעת אמנם שלחה הודעה בה ביקשה שלא יטרידו אותה עוד, אך היא עשתה כן לכתובת שאינה מקבלת מיילים. נפסק – יש לקבל את התביעה בחלקה. התובעת נתנה את הסכמתה לקבלת דברי פרסומת והדבר אף מתיישב עם כך שהאפשרות להתנסות בקריאה/חיפוש בעיתון הדיגיטלי היתה ללא תשלום. בעת הרישום לא הסירה התובעת את הסימון V בחלונית המתייחסת להסכמתה לקבל מידע, הטבות ועדכונים. התובעת הודיעה באותו היום כי אינה "מעוניינת להירשם כלקוחה מן המניין בגלובס", אך להסיר עצמה מרשימת התפוצה לא ביקשה.
זאת עשתה במועד מאוחר יותר, בהודעה חד משמעית שנשלחה לכתובת הדוא"ל של הנתבעת. אלא שלטענת הנתבעת כתובת דוא"ל זו רק שולחת את הפרסומות, אך אינה ערוכה לקלוט דוא"ל הנשלח אליה ב"השב". הנתבעת טענה כי היה על התובעת לשלוח את בקשתה להסרה לפי אחת מ-4 האפשרויות הרשומות בכל פרסומת, להבדיל משיגור לכתובת דוא"ל שאינה מקבלת הודעות. דין טענה זו להידחות. משנשלחת הודעת פרסומת מכתובת דוא"ל מסוימת, אין זה מופרך כי מקבלה יחזיר בהודעה משלו באמצעות "השב". אם תיבת הדוא" ל של הנתבעת אינה ערוכה לקבל את הודעת הנמען, המוטרד, על הנתבעת למצוא לכך פתרון מחשובי מתאים חלף הטלת אחריות על הנמען. לנתבעת נשלחו 7 הודעות פרסומיות לאחר ששלחה את הודעתה. מאחר והנתבעת אינה מתעלמת מהוראות החוק ומציינת בהודעותיה אפשרויות מגוונות להסרת כתובת מרשימת התפוצה, בעוד התובעת לא עשתה שימוש באפשרויות אלו, תשלם הנתבעת 500 ש"ח עבור כל אחת מ-7 ההודעות. הנתבעת תפצה את התובעת ב- 3,500 ש"ח וכן תשלם הוצאות בסך 300 ש"ח.

קישור לפסק דין המלא

[warning]פסק הדין נלקח מאתר בתי המשפט.
התמצית מתפרסמת באדיבות האתר law.co.il.
[/warning]