עיקר הפעילות המסחרית בעידן האינטרנט מתבצע באמצעות פלטפורמות מקוונות: מנועי חיפוש, רשתות חברתיות ופלטפורמות נוספות המקשרות בין צרכנים לעסקים בתחומים שונים (למשל: Gett או Yango להזמנת מוניות, Wolt או תן-ביס להזמנת משלוחי מזון). לכן, פלטפורמות מקוונות הן בעלות חשיבות אדירה עבור משתמשים עסקיים, התלויים בהן כדי להגיע באופן יעיל ומהיר לקהל היעד.
בעקבות התרחבות פעילותם של מתווכים מקוונים בשנים האחרונות, והתלות הגוברת של משתמשים עסקיים בפלטפורמות אלו כדי להגיע באופן יעיל ומהיר לקהלי היעד שלהם, מתעוררת שאלת הצורך לקבוע רגולציה על פעולתן של הפלטפורמות מול המשמשים העסקיים שלהם. זאת, לאור ההכרה בפערי הכוחות המשמעותיים ביניהם: פלטפורמות מקוונות יכולות להסיר משתמשים מהפלטפורמה ללא הודעה מראש או מתן אפשרות תגובה למשתמש, ולהשפיע על הבולטות והנראות של המשתמשים העסקיים בתמורה לתשלום כספי או קבלת מידע על לקוחותיהם של המשתמשים העסקיים.
על רקע זה, רשות התחרות פרסמה בחודש פברואר 2021 נייר עמדה הקורא לאמץ בישראל רגולציה שתבטיח תנאי מסחר הוגנים בין פלטפורמות מקוונות למשמשים העסקיים שלהן, בדומה לזו הקיימת באיחוד האירופי החל משנת 2019. זאת בשני מישורים:
- איסור על פעילות בלתי הוגנת של הפלטפורמות המקוונות מול משמשים עסקיים דוגמת איסור על חסימת משתמש ללא הודעה מראש או מבלי שניתנה לו הזדמנות לתקן את הפרתיו.
- חובת שקיפות לגבי תנאי השימוש בפלטפורמה, מנגנון דירוג התוצאות שלה ומידע על כל יחס מועדף שניתן למוצר או שירות במסגרתה.
עמדת איגוד האינטרנט בנושא
איגוד האינטרנט הישראלי שותף לעמדה כי ראוי לעגן רגולציה בין ספקי שירותי תיווך מקוונים ומשתמשים עסקיים, והציג בפני הרשות לתחרות מספר עקרונות מנחים להמשך עיצוב הסדרי הרגולציה והאכיפה:
- יש להבדיל בין מצב בו המתווך המקוון מתחרה במשתמשים העסקיים שלו (למשל, חנויות אפליקציות מקוונות) ובין מצב בו המתווך המקוון מספק שירותי תיווך בלבד (למשל, פרסום ברשתות חברתיות). במצב הראשון, עצמת החשש לפגיעה בתחרות ובצרכנים היא גבוהה במיוחד נוכח פערי הכוח והמידע העצומים בין הפלטפורמות הדומיננטיות לבין רוב המשתמשים העסקיים שלה ויכולת הפלטפורמה להכווין את המשתמשים לשירותים מתוצרתם.
- יש לדחות את הגישה העולה מנייר העמדה לפיה מערכת היחסים שבין משתמש עסקי לבין שירות תיווך מקוון היא בהכרח חוזה בין צדדים שווי כוחות, מכיוון שהיא יכולה להיות גם חוזה צרכני (למשל, אם עסק משתמש ברשת חברתית בחינם בשביל לפרסם את עצמו ולייצר נוכחות אינטרנטית). לפיכך, פיתוח הרגולציה על פלטפורמות מקוונות נדרש להיעשות גם במסגרת דיני הגנת הצרכן (ולא רק דיני התחרות), הן כלפי המשתמשים העסקיים כצרכנים של שירות התיווך והן כלפי המשתמשים "הרגילים", שמסתמכים על המידע והדירוג ששירותי התיווך מוסרים להם לשם החלטתם לרכוש מוצר או שירות.
- מנגנוני אכיפה – תביעות פרטיות בבתי משפט מול אכיפה רגולטורית: איגוד האינטרנט הישראלי סבור כי האכיפה הרגולטורית ומשאביה הציבוריים צריכים להתמקד באכיפת חובות השקיפות, וגילוי באשר למנגנון הדירוג או הבולטות משתמשים עסקיים בפלטפורמות, שכן הדין האזרחי הקיים בישראל כבר מספק אפשרות לאכיפה פרטית מכוח דיני החוזים. מאמצי האכיפה הרגולטורית צריכים להתמקד בפלטפורמות בהן תמורה של כסף או של מידע אישי מצד לקוח עסקי שלהן משפיעה על דירוגו או חשיפתו לקהל משתמשי הפלטפורמה (או לחלק מטורגט שבהם), תוך שיתוף פעולה עם הרשות להגנת הצרכן והרשות להגנת הפרטיות.
