עייפות החומר והמדיה בישראל: בעיות והשלכות של צריכת מידע מוגברת בימי הקורונה

בסוף חודש מאי 2020 הייתי עד לתופעה מרתקת: כמעט כל אדם בסביבה שלי אמר את המשפט הבא: "אני לא יכול/ה לראות יותר חדשות". אחרי כמעט חודשיים רצופים של הסגר הראשון וסיקור תקשורתי אינטנסיבי בלתי פוסק ברשתות השידור וברשתות החברתיות, הציבור הגיע לרוויה. די, לא רוצים לשמוע או לראות חדשות, עדכונים או מסיבות עיתונאים. תחושת מיאוס.

עם התחושה הזאת יצאנו מצוידים בשאלות מחקר ראשונות, אי שם בין שני הסגרים הראשונים של שנת 2020, שותפיי למחקר, פרופ' נועה אהרוני והדוקטורנט יען סופר, ואני, למחקר ראשוני מסוגו שיצא לדרך בתמיכה ובמימון קרן דנגור. במסגרת החיפוש הראשוני שנערך ערכנו סקירה ספרותית משווה של למעלה מ-30 מאמרים שפורסמו במהלך החציון הראשון של שנת 2020, ומצאנו בה כי התופעה מתחילה להיות זהה בכל המדינות שעל אודותיהן פורסמו נתונים. כך השתקף מסקרי עומק שנערכו במחקרים במדינות רבות, ומתוך מחקרים איכותניים בקרב אוכלוסיות שונות. הממצאים הצביעו על תהליך של רוויה מלאה, עומס במידע ובנתונים שהובילו לעייפות מדיה (Media Fatigue).

עייפות מדיה (Media Fatigue) כתופעה פסיכולוגית-חברתית

עייפות המדיה נגרמת כתוצאה מצריכת מידע באופן מוגבר משלל אמצעי התקשורת השונים העלולה להביא עימה להיצף במידע (Information Overload) עד כדי תחושות של תשישות ממשית. התופעה מתחדדת בעיקר לאור החשיפה הכפולה: מצד אחד לערוצי החדשות המסורתיים בתקופת התפרצות המגפה ומצד שני לחשיפה מתווכת דרך קבוצות וואטסאפ וקרובי משפחה וחברים המעבירים את המסרים האלו במקביל (Ahmed, 2020). תופעה זו, אשר תוארה במחקרה של אחמד אשר התמקד ביומני צריכת מדיה של סטודנטים מאיחוד האמירויות, מצא כי בזמני העוצר והסגר הראשונים של תחילת שנת 2020 הייתה עלייה ניכרת בהעברת המידע והמסרים החדשותיים בין קרובי משפחה, זאת במקביל לצריכת המדיה הרגילה (Ahmed, 2020).

עדויות לתחושות של תשישות מדיה החלו להופיע במחקרים ובסקרי עומק לאומיים שונים ברחבי העולם, והחלו להצטבר עם העלייה בשימוש ברשתות חברתיות (Gottfried, 2020). תופעה זו נחשבת לרווחת מאוד בימי הקורונה ברחבי העולם, כאשר משתמשים נחשפים למידע על אודות הנגיף גם מבלי שהם מחפשים זאת באופן פעיל (Ferreira & Borges, 2020). תופעת המידע הפסיבי איננה חדשה, וניתן לראות כי היא רווחת בכלל מאז עידן הרשתות החברתיות המקוונות, בעיקר בשל התחושה שהמידע החדשותי יגיע אלינו גם אם לא ננקוט צעדים אקטיביים מצידנו. תפיסה קודמת זו כונתה תאוריית ה-"news-finds-me", והיא מתייחסת להנחה כי ידיעות חדשות תמיד מוצאות את דרכן אלינו דרך חברים או קרובים (Gil de Zúñiga et al., 2017).

צריכת מדיה לפני הקורונה ואחריה

בשנת 2021 פרסם פרופ' סינן אראל (Sinan Aral) מ-MIT את ספרו The Hype Machine, וכך הוא כותב בו על תקופות הסגרים והריחוק החברתי בראי הרשתות החברתיות:

"טכנולוגיות חברתיות חיברו את האנושות בזמן שהעולם כולו נאלץ להתנתק"
(Aral, 2021, p. 151)

הציטוט הזה מהווה במידה רבה תיאור או הגדרה אוניברסלית לתחושה ולחוויות הקולקטיביות של רבים ורבות מאיתנו, בישראל וכמעט בכל פינה בעולם המערבי. בין אם מדובר בהחלפה שלנו של קבוצות פייסבוק במקום קבוצות למידה באוניברסיטה, ליל סדר מקוון בזום, חתונות ולוויות המועברות בסטוריז ועוד יישומים רבים אחרים שטרם נגענו בהם. כל אלו ורבים אחרים הפכו בִן לילה ממותרות להכרח, מפעילות שהייתה מאפיינת פנאי ותחביבים להיענות לצורך מהותי, ולעיתים קיומי, לאופן שבו אנו מְחֻוָּטׅים לצורך שלנו בשיח או בתקשורת בין-אישית.

על כן, כאשר הנתונים ממחקרים שונים החלו להתפרסם, לא היה ספק בנוגע לאופן שבו תתבטא המגמה של השנתיים האחרונות. כך מצטייר גם בסקר שפורסם על ידי ארגון ""common sense, העוסק ברווחת ילדים, והשווה את צריכת זמן המסך של ילדים לפני פרוץ הקורונה לצריכת זמן המסך שלהם במהלכה. לדוגמה, בין השנים 2019–2021 עלתה כמות השימוש במדיה בכלל מ-7:22 שעות ל-8:39 שעות בממוצע בקרב בני נוער בגילים 13–18. הנתון מתייחס לבני נוער, אך ניתן לראות כי המגמה רחבת היקף ומשמעותית כמעט בכל קבוצות האוכלוסייה. כך למשל, בסקר של מכון PEW האמריקאי דווח על שיא של 57% מקרב האזרחים הבוגרים אשר טענו כי הם עוקבים מקרוב מאוד אחר הדיווחים על אודות הקורונה בכל שעות היממה (או הערוּת) בשלהי מרץ 2020.

עם זאת, היה מתבקש להניח כי לאחר שתגיע עלייה דרמטית כזאת הירידה בוא תבוא. כך, ניתן היה לראות ירידה במעקב צמוד של אזרחים אחר חדשות עם סיום הסגר הראשון ושלושת החודשים הראשונים להתפרצות נגיף הקורונה (ה-COVID-19) (Mitchell et al., 2020). על אף זאת, נתוני צריכת המידע נשארו גבוהים מן הנורמה, ובנקודה זו נולד הרציונל המלא למחקר שלנו, לבחון את תפיסת צורכי המידע בקרב אזרחים בתקופה שבה החירום נהפך לשגרה.

ממצאי המחקר

במטרה לבחון את הזווית הישראלית של צורכי המידע של אזרחים מן השורה בתקופת הסגרים ובהתפרצות הנגיף, ביקשנו לבחון את תפקיד האינטרנט, הרשתות החברתיות והתקשורת בכלל בהקשר של תחושות החרדה, המידע והתפיסה במהלך אותה תקופה. במסגרת בחינה זו התיישבנו לראיין שורת אזרחים (באופן וירטואלי, בזום, כמובן), וביקשנו מהם לתאר את צורכי המידע שלהם: לאילו סוגי אינפורמציה, נתונים או הנחיות הם זקוקים, וכיצד הם חווים אותם מהצד השני.

מתוך מטרתנו לתאר ולהבין לעומק את חוויותיהם וצורכי המידע של אזרחים ישראלים בתקופת הזמן הנתונה של התפרצות נגיף הקורונה, עלה הצורך בתיאור מעמיק של חוויותיהם בנוגע לסיבות ולמניעים אישיים, חברתיים והתנהגותיים בתקופה זו. לשם כך, ערכנו 25 ראיונות עומק עם אזרחים ישראלים בגילאים 18 ומעלה.

הליך גיוס המרואיינים החל בחודש מאי 2020 ונערך באמצעות הפצת מודעות בקבוצות פייסבוק ובקבוצות וואטסאפ שונות. בשל נסיבות התקופה, הראיונות נדרשו מראש להתקיים באופן וירטואלי, ולכן לא הגבלנו או הגדרנו את גיוס המרואיינים לאזורים גאוגרפיים מסוימים במדינה. כאמור, ההגדרה היחידה אשר נקבעה מראש היא שיהיו אזרחים ישראלים בני 18 ומעלה אשר התגוררו במדינה במהלך התקופה הנתונה. בנוסף, במטרה להגיע לייצוג בין-גילי שווה ככל הניתן, קבענו חלוקה של ארבע קבוצות גיל שונות: 18–30, 30–45, 45–65, 65 ומעלה. במחקר, שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת ASLIB Journal of Information Management, מצאנו כמה תֵּמות (Themes) בולטות, אשר שתיים מהן תוצגנה כעת.

עייפות המדיה של ישראלים

בדומה לנתוני מכון PEW, גם המשתתפים במחקר שלנו הביעו תחושות ברורות מאוד של עייפות מדיה הנובעת מעומס במידע ונתונים באופן משולב מרשתות התקשורת והמדיה החברתית. מרבית המרואיינים בישראל ציינו כי תחושות של עייפות מדיה הביאו אותם דווקא לחפש מקור וסיוע באמצעות תיווך של גורמי צד-שלישי, כדוגמת חברים, קרובי משפחה ומובילי דעת קהל ברשתות החברתיות אשר מהם יכלו לקבל את הנתונים באופן מתווך עם הפרשנות או ההסבר שלהם. מרבית המרואיינים שעימם דיברנו הציגו תמונה דומה יחסית של עייפות מדיה גבוהה, שהיא תולדה של חשיפה רבה לערוצי תקשורת ומקורות מידע רבים עם תחילת המגפה. כך היטיבה לתאר זאת אחת מן המרואיינות:

"בהתחלה היינו עוקבים כל הזמן, אבל עכשיו די, אני לא רוצה עוד דאגות על הראש ומעדיפה לא לפתוח חדשות. ככל שאתה מבין יותר ויותר ושומע על התחלואה והשפעות זה מערער לך את הביטחון, אתה כבר לא יודע למי להאמין יותר".

הצורך במקורות הסברה נגישים וברורים הביא עימו פנייה למומחים ומובילי דעה רשמיים ממקורות נטולי אינטרסים באופן מובהק. תמה זו חזרה על עצמה בראיונות רבים, וניתן לראותה גם בדבריו של המרואיין הבא:

"חשוב שמי שידבר זה אנשים שבאמת מוסמכים ויש להם את האינפורמציה והם יהיו אובייקטיביים, לא מישהו שיש לו איזשהו אינטרס".

מבין מקורות המידע החלופיים השונים שאליהם התייחסו המרואיינים ניתן לראות כי בראיונות רבים חזר ועלה שמה של עמותת "מדעת" Midaat)) הפועלת בקבוצות פייסבוק שונות ומספקת מענה לא-ממשלתי לאזרחים בנוגע לנושאים בריאותיים, ובעיקר בנוגע לקורונה. כך, לדוגמה, ציינה אותם גם המרואיינת הבאה:

"אני בקבוצות של קהילת מדעת שאפשר שמה לשאול שאלות על כל מני נושאים בריאותיים וכל מני מחקרים […] אני חושבת שיש שם הרבה רופאים, חוקרים, משהו כזה של הרבה יותר דברים מדעיים. לא אנשים שהם כזה, אתה יודע, קבוצות שכונתיות ודברים כאלה, שאנשים אומרים מה שבא להם, אלא משהו יותר מדעי".

הגעה למידע ושירותים ממשלתיים מקוונים

בנוסף, בנוגע לאופן שבו התייחסו המשתתפים לחיפוש מידע באופן אקטיבי, ניתן היה לראות כמה בעיות אשר חזרו בנוגע להשגת מידע מצד גופים ממשלתיים שונים. בולט במיוחד היה המוסד לביטוח לאומי, אשר שמו עלה רבות בקרב המשתתפים. שכן, נתון זה אינו מפתיע במיוחד ואף מתחבר לדוח האחרון אשר פורסם על ידי מבקר המדינה בנושא זה ותיאר את הנתון הבא: שיעור השיח השלילי ברשת על אודות אתר הביטוח הלאומי עמד בשנת 2020 על 90%, זאת בהשוואה ל-33% בתקופת טרום המשבר (מבקר המדינה, 2021).

כאשר ביקשנו להעמיק בנושא זה, המרואיינים תיארו קשיים רבים הנוגעים לאופן ההתחברות לאתר, קריסות חוזרות שנגרמו מעומס כבד, בלבול והנחיות סותרות בנוגע לדרכי ההתחברות, ההזדהות והשימוש באתר באופן כללי. כך למשל היטיבה לתאר זאת במילותיה אחת מן המרואיינות:

"אני חושבת שזאת הייתה פשוט קטסטרופה, הוציאו אותי לחל"ת והייתי צריכה מהם טופס. האתר קרס כל הזמן, בסוף בעלי הצליח להתחבר אליהם רק בשעה 02:00 בבוקר, אז לא היה כמעט עומס. אבל בסוף גם זה לא הצליח לתת לנו מענה ונסעתי למחרת לסניף".

לבסוף, עוד נתון מעניין אשר עלה מן המחקר התייחס לריבוי הקולות, על כך שהמשתתפים הרגישו שאין דובר אחיד המדבר בשפה אחידה ומנגיש את המידע וההנחיות לקורונה. כך הסביר זאת אחד המרואיינים במילותיו:

"אני חושב שעדיף שיהיה אתר ייעודי שיכיל הנחיות בלבד. אי אפשר שיהיו הנחיות בנפרד ממשרד הספורט, ממשרד החינוך וממשרד הבריאות. צריך שיהיה גורם אחד שחותם על ההנחיות ויכיל מידע ותאריך".

נתון זה מהדהד ועולה בקנה אחד עם ממצאי הדוח המיוחד שהוציא מבקר המדינה ומסביר זאת בציטוט הבא:

"בביקורת נמצא כי פקע"ר הקים ביוזמת משרד רה"מ אתר לצורך מתן מידע לציבור במהלך משבר הקורונה בעלות של 4.1 מיליון ש"ח, ובו-זמנית משרד הבריאות השקיע באתר המשרד סך של 11.5 מיליון ש"ח; קיימת חפיפה בין אתר משרד הבריאות ואתר פקע"ר (בנוגע ל-10 מ-17 התחומים הנוגעים למשבר הקורונה). המידע באתר פקע"ר מבוסס ברובו על מידע שמשרדי הממשלה מוסרים באתרים שלהם" (דוח מבקר המדינה, 2021).

יתרה מכך, במחקרים נוספים שנערכו בתחום ניתן לראות כי במדינות ובמחוזות שבהם שיעור הסיפוק של אזרחים מן המידע המועבר להם בזמן המשבר עלה, כך מידת האמון הציבורי בממשל עלתה בהתאם (Lovari & Bowen, 2020). לכן, ישנה חשיבות כפולה לדאגה לאספקת מידע רציף, מהימן ואיכותי: גם מענה על צורכי האזרחים וגם חיזוק מידת האמון בין האזרחים לממשלה.

לסיכום, על בסיס ממצאים אלו ומסקנותינו אנו מציעים את ההמלצות הבאות עבור משרדי הממשלה וגופים ציבוריים בזמני משבר וחירום:

• לדבר בקול אחד: קיים צורך מהותי בהאחדה של השירותים הממשלתיים והנגשתם לאוכלוסיות רחבות ככל הניתן. במחקרנו הוצג צורך מתבקש בפנייה לגוף אחד אשר מעביר ומנגיש את המסרים וההנחיות לאזרחים.
• גיוס מובילי דעת קהל: עומס המידע ומגוון הערוצים הביא ל"עייפות מדיה" ולצורך בתיווך על ידי חברים, קרובי משפחה ומובילי דעת קהל. על כן, עלייתם של הגורמים הבלתי רשמיים מצריכה את גיוסם לטובת המלחמה בתחלואה: שמירה על ההנחיות, התחסנות ועוד. דוגמה טובה לכך היא החשיבות הרבה שנתנו המרואיינים לעמותה כמו מדעת מחד גיסא, ולמובילי דעה בזמן המגפה כדוגמת פרופ' יורם לס, מאידך גיסא.
• הנגשה: משרדי הממשלה צריכים לפעול ולקדם להנגשת מידע כללי באמצעות שאלות ותשובות, מידע ויזואלי באמצעות אינפוגרפיקה וסרטונים כדי להפחית אי-ודאות וחשש במקרים של מצבי חירום לאומיים. במחקר נוסף שערכנו במקביל ושממצאיו טרם פורסמו, מצאנו כי מתוך 920 רשומות (Posts) של מידע ממשלתי אשר פורסמו על ידי ארבעה גופים ממשלתיים בולטים בניהול המשבר – משרד הביטחון, משרד האוצר, משרד החינוך ומשרד הבריאות – התכנים שייצרו את שיעורי המעורבות הגבוהים ביותר היו תכנים מסוג זה.

רשימת מקורות

1. דוח מיוחד: התמודדות מדינת ישראל עם משבר הקורונה. מבקר המדינה, 2021. ירושלים, ישראל.
2. Ahmed, S. T. (2020). Managing News Overload (MNO): The COVID-19 Infodemic. Information, 11(8), 375. https://doi.org/10.3390/info11080375
3. Aral, S. (2021). The Hype Machine: How Social Media Disrupts Our Elections, Our Economy, and Our Health – and How We Must Adapt. Currency.
4. Ferreira, G. B., & Borges, S. (2020). Media and Misinformation in Times of COVID-19: How People Informed Themselves in the Days Following the Portuguese Declaration of the State of Emergency. Journalism and Media, 1(1), 108–121. https://doi.org/10.3390/journalmedia1010008
5. Gil de Zúñiga, H., Weeks, B., & Ardèvol-Abreu, A. (2017). Effects of the News-Finds-Me Perception in Communication: Social Media Use Implications for News Seeking and Learning About Politics: NEWS FINDS ME PERCEPTION. Journal of Computer-Mediated Communication, 22(3), 105–123. https://doi.org/10.1111/jcc4.12185
6. Gottfried, J. (2020). Americans’ news fatigue isn’t going away – About two-thirds still feel worn out. Pew Research Center. https://www.pewresearch.org/fact-tank/2020/02/26/almost-seven-in-ten-americans-have-news-fatigue-more-among-republicans/
7. Lovari, A., & Bowen, S. A. (2020). Social media in disaster communication: A case study of strategies, barriers, and ethical implications. Journal of Public Affairs, 20(1), e1967. DOI: https://doi.org/10.1002/pa.1967
8. Mitchell, A., Jurkowitz, M., Oliphant, J. B., & Shearer, E. (2020). Three Months In, Many Americans See Exaggeration, Conspiracy Theories and Partisanship in COVID-19 News. Washington, DC: Pew Research Center.
9. Yavetz, G., Aharony, N., & Sofer, Y. Y. (2022). Information needs and seeking behaviors of Israeli citizens during the COVID-19 outbreak. Aslib Journal of Information Management. DOI: https://doi.org/10.1108/AJIM-06-2021-0167