מאמר זה מציג את ממצאיו של מחקר מקיף על תופעות רשת חדשות ומדאיגות שליוו את מערכות הבחירות האחרונות בישראל לאורך השנים 2021-2019, כגון: דיסאינפורמציה, הפעלת חשבונות מזויפים וזהויות פיקטיביות, רשתות הפרעה והשפעה, וצ'אטבוטים מטעם פוליטיקאים ומפלגות. על בסיס ניתוח מאפייני פעילות זו והמגמות המאפיינות את מערכות הבחירות האחרונות בישראל, המאמר מבקש לחשוף בפני הציבור הישראל ונבחריו את הסכנות הכרוכות בקמפיינים מסוג זה וקורא לחשיבה מחודשת על כללי המשחק הדמוקרטי ותעמולת בחירות בפרט.
דברים רבים השתנו בכל הנוגע לאסטרטגיות דיגיטליות מאז מערכת הבחירות לכנסת ה־20, בשנת 2015, שהתאפיינה בפרקטיקות דיגיטליות דומות ובנות השוואה למערכות בחירות שקדמו לה. במערכות הבחירות של 2019–2022 זירת הפוליטיקה הדיגיטלית הייתה שונה לחלוטין, ותאמה הלכה למעשה לתופעה שאני מכנה "הדור החמישי של הקמפיינים הפוליטיים: קמפיינים אלגוריתמיים". זירה חדשה זו מבוססת על בינה מלאכותית ועל טכניקות אלגוריתמיות נסתרות מעין, אשר קשה לזהות, לנטר, למדוד ולהעריך. בכך מציבה הזירה האלגוריתמית אתגרים מגוונים בפני קבוצות שונות – חוקרים, אזרחים, שחקנים פוליטיים וממשלות.
דו"ח מחקר זה מבוסס, בין היתר, על מחקר שפרסמתי לאחרונה בגיליון מיוחד של כתב העת הבינלאומי Israel Affairs, בנושא ישראל בקלפיות 2019–2021: זהויות פוליטיות במשבר. מחקר זה מתמקד בקמפיינים הדיגיטליים שליוו את שלוש מערכות הבחירות הראשונות בסדרה, שנערכו תוך שנה אחת בלבד: הבחירות לכנסת ה־21 (9 באפריל 2019), לכנסת ה־22 (17 בספטמבר 2019) ולכנסת ה־23 (2 במרץ 2020).
מתודולוגיה
מערך המחקר נסב סביב ניטור הקמפיינים המקוונים של כלל השחקנים הפוליטיים במשך שלושת החודשים שקדמו למועד הבחירות (ינואר–אפריל 2019; יוני–ספטמבר 2019; דצמבר 2019–מרץ 2020; דצמבר 2020–מרץ 2021; אוגוסט 2022–נובמבר 2022) ברשתות החברתיות, בהודעות טקסט טלפוניות ובסיקור התקשורתי. בחינת כלל הזירה הפוליטית המקוונת לאורך תקופה זו אפשרה לזהות תופעות שליליות בולטות ולפתח תובנות בנוגע לשינויים המתרחשים בתקשורת הפוליטית המקוונת, עקב הטמעת טכניקות של בינה מלאכותית וכריית מידע והפיכתן לרכיבים אינטגרליים בקמפיינים דיגיטליים, כמו גם בנוגע להשלכות ארוכות הטווח של חילופי דורות אלו על חברות דמוקרטיות.
חדשות כזב, חשבונות מזויפים וזהויות פיקטיביות
המונח החמקמק Fake news (חדשות כזב), שנעשה נפוץ מאז מערכת הבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 2016, מתייחס לאופן שבו גורמים הממלאים תפקידים חופפים (ומתחרים), יוצרים ומפיצים דיסאינפורמציה. למונח זה ניתנו פרשנויות שונות, וטמונות בו סכנות מגוונות. במרחב הפוליטי מושג זה מתייחס גם למידע בדוי וגם לפרקטיקות התקפה והגנה שנוקטים פוליטיקאים. חדשות כזב עלולות להשפיע על תפיסות רווחות בקרב הציבור וכך לעוות את תוצאות הבחירות ולהביא לדה־לגיטימציה של התקשורת הממוסדת.
מושג זה הוטמע עמוק בשיח הבחירות וברטוריקה של הקמפיינים במשמעויות שונות ובמגוון הקשרים. פוליטיקאים משתפים מידע התומך בעמדותיהם במטרה למשוך תשומת לב ולהשיג נראות ותמיכה. שחקנים פוליטיים מהווים צמתים מרכזיים ברשתות החברתיות בזכות מספר העוקבים הגדול שלהם, וכאשר הם מפיצים מידע בערוצי מדיה מפלגתיים הוא זוכה לחשיפה רבה. נראות גבוהה זו מאפשרת להם ליצור דיסאינפורמציה מכוונת, או להגביר הפצת דיסאינפורמציה שלא במתכוון. הם יכולים להגדיל עד מאוד את הטווח וההיקף של הפצת מידע, הן בשל מספרי העוקבים הגדולים שלהם והן בשל היקף הדיווחים על פעילותם ברשתות החברתיות ובתקשורת המיינסטרימית. כתוצאה מכך הם עלולים להפוך למפיצי דיסאינפורמציה מרכזיים ומשפיעים ביותר. במסגרת מערכות הבחירות המדוברות, פוליטיקאים ומפלגות שונים האשימו את יריביהם, או מצאו עצמם מואשמים, בהפצת דיסאינפורמציה. אחת הדוגמאות המפורסמות לכך התרחשה בשידור חי בינואר 2019, בתוכנית בוקר שבה חברת הכנסת והמועמדת מטעם הליכוד נאוה בוקר הקריאה "הדלפה מגורם בכיר בליכוד" בנוגע לחקירות נתניהו, ותוך כדי השידור התברר שמדובר בזיוף מכוון.
דרך נוספת להפצת דיסאינפורמציה הייתה פרסום פוסטים מחשבונות מזויפים ושימוש בזהויות בדויות – תופעה שהלכה והתרחבה בכל סבב בחירות. למשל, במערכת הבחירות הראשונה, שעות ספורות בלבד לפני פתיחת הקלפיות, פורסם פוסט בשמה של אורלי לוי־אבקסיס, שעמדה אז בראש המפלגה העצמאית גשר, ובו נאמר שהיא ומפלגתה פרשו מהמרוץ לכנסת, וכי היא בטוחה שתומכיה יעשו את הבחירה הנכונה ויצביעו למפלגה חלופית. לוי־אבקסיס פנתה ישירות לפייסבוק ואף הגישה עתירה דחופה לוועדת הבחירות המרכזית בדרישה להסרת הפרסום, וחברת פייסבוק אכן הסירה אותו. יש לשער שאלמלא נחשף הזיוף במהירות, היה נגרם נזק אלקטורלי ממשי למפלגת גשר.
בסבב הבחירות השלישי, שהתקיים בראשית תקופת הקורונה, המשטרה, השב"כ, ועדת הבחירות המרכזית וארגוני חברה אזרחית התכוננו מראש לשטף של פריטי דיסאינפורמציה לגבי המגפה שיופצו בקרב האזרחים ביום הבחירות במטרה להשפיע על התהליך האלקטורלי. גורמים רשמיים ומועמדים מובילים, וביניהם ראש הממשלה בנימין נתניהו והמועמד לראשות הממשלה בני גנץ, הזהירו את הציבור והסבירו כיצד להבחין בין ידיעות אובייקטיביות לחדשות כזב.
דוגמה לזיוף כזה היא קובץ שהופץ בקבוצות וואטסאפ של ערבים אזרחי ישראל ונשא את הלוגו של משרד הבריאות, ובו הודעה רשמית לכאורה, שעל פיה החל מ־24 בפברואר 2020 כל אזרחי ישראל מחויבים בעטיית מסכה מחוץ לביתם. למעשה, חובת עטיית המסכה הוטלה רק כחודשיים לאחר מכן, והמידע הכוזב נועד להוריד את אחוז ההצבעה בקרב ערביי ישראל.
הניסיון הבולט ביותר להשפיע על הבוחרים היה זה של ראש הממשלה נתניהו ביום הבחירות של הסבב השלישי. נתניהו הפיץ סרטון וידיאו בחשבונות האינסטגרם, הטוויטר והפייסבוק שלו, בקבוצות סגורות של תומכי ליכוד בפייסבוק ובוואטסאפ ובהודעות אישיות באפליקציית פייסבוק מסנג'ר באמצעות הצ'אטבוט שלו (ביבי־בוט). מדובר בסרטון שפרסם במקור בני גנץ, ועבר עריכה מניפולטיבית (doctored). בסרטון המקורי פונה גנץ לתומכיו ואומר "לא נשים כחול לבן בקלפיות – נגיע לבחירות רביעיות. בואו נגמור עם זה, צאו להצביע". אולם אנשי הליכוד קטעו את הסרטון אחרי המילה "בקלפיות", וכך נוצר רושם שגנץ קורא לציבור לא להצביע למענו ("לא נשים כחול לבן"). על מנת להפסיק את הפצת הסרטון, מפלגת כחול לבן ועו"ד שחר בן מאיר הגישו עתירות דחופות לוועדת הבחירות בבקשה להוציא צווי מניעה נגד נתניהו ונגד חברת פייסבוק. בעתירות נטען כי הסרטון מהווה הפרה בוטה וגסה של הוראות סעיף 13 לחוק הבחירות (דרכי תעמולה), התשי"ט־1959 ("לא תהא תעמולת בחירות מטעם מפלגה או רשימת מועמדים אחת או למענה בצורה או בדרך שיש בהם משום הפרעה בלתי הוגנת של תעמולת בחירות מטעם מפלגה או רשימת מועמדים אחרת או למענה"); וכי "בהפצת הסרטון המזויף יש משום הפצת חדשות מזויפות מטעם הליכוד, דבר שיש בו פגיעה […] בטוהר הבחירות". כחול לבן גרסו בעתירתם כי "ככל שמוצג לציבור המצביעים נתון שאינו אמיתי […] הרי שבהגדרה מדובר בתעמולה מטעה". אף שבתגובה לעתירות טענו בליכוד כי אין אפשרות לקבוע אם הסרטון מזויף וכי ייתכן שמדובר בסרטון אמיתי, כעבור מספר שעות הורה יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט ניל הנדל, על הסרת הסרטונים. הנדל הסביר שוועדת הבחירות המרכזית אינה מסוגלת ליזום הסרת פריטי חדשות כזב מן הרשתות החברתיות ביום הבחירות, אלא אם הוגשו עתירות רשמיות. אף על פי כן, בשבע השעות שחלפו מרגע ששוחרר הסרטון ועד להחלטת הוועדה, נגרם למפלגת כחול לבן נזק בלתי הפיך, במיוחד בשל ההפצה הוויראלית בקבוצות וואטסאפ וטלגרם ובהודעות פרטיות בפייסבוק מסנג'ר. מקרה זה הוא דוגמה מצוינת להתערבות מכוונת בזמן אמת בתהליך האלקטורלי, שטרם נמצא לה פתרון ראוי.
בוטים פוליטיים ורשתות השפעה והפרעה
בוטים הם תוכנות מבוססות אלגוריתמים המבצעות משימות מקוונות מוגדרות. בוטים פוליטיים הם כאלה המתחזים למשתמשים אנושיים ברשתות החברתיות ומטרתם להשפיע על דעת הקהל באמצעות מניפולציות, תוך הפצת מידע מפוקפק. בשנים האחרונות בוטים פוליטיים הפכו לחלק בלתי נפרד מהשיח הפוליטי ברחבי העולם, ופעילותם תופסת עד 42% מכלל נפח התעבורה המקוונת. השימוש הנרחב בישויות היברידיות של אדם־תוכנה מאיים על הפוטנציאל הפוליטי של הרשתות החברתיות. מאז מערכת הבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 2016, הבוטים ממלאים תפקיד בולט במערכות הבחירות בפרט, ובמרחב הפוליטי בכלל, על אף מאוד קשה לאתר ולזהות אותם בשיטתיות. נוסף על כך, הבוטים מעצימים את השפעתם של טרולים אנושיים הפעילים ברשתות החברתיות, שכן הם משתפים, מגיבים ומלייקקים את התכנים שלהם בכמויות עצומות. על פי מחקר שנערך לאחרונה באתר רדיט, אחוז אחד בלבד מן החשבונות אחראי ל־74% מהעימותים המתרחשים בפלטפורמה.
במסגרת הפיתוחים האחרונים בתחום התעמולה הממוחשבת, הפכו הבוטים הפוליטיים לתאי מעורבות (Engagement pods). מדובר בקבוצות פרטיות המשמשות תיבות תהודה וכוללות בני אדם ובוטים, כאשר כל משתמש מקדם תכנים של יתר המשתתפים בקבוצה. זאת במטרה להערים על האלגוריתם של הפלטפורמה וליצור רושם שמדובר בתוכן בעל פוטנציאל ויראליות גבוה, תוך יצירת רשת השפעה חבויה.
זיוף תמיכה פוליטית אורגנית של אזרחים מכונה "אסטרוטרפינג פוליטי" (Political astroturfing) – על שם חברת הדשא המלאכותי AstroTurf – בניגוד לתנועת תמיכה אורגנית עממית, המכונה "גראסרוטס" (Grassroots). ברשתות החברתיות אסטרוטרפינג פוליטי נעשה באמצעות קמפיינים של הפצה מתואמת ומאורגנת של דיסאינפורמציה בידי משתתפים המתחזים למשתמשים אותנטיים ועצמאיים. חברי הרשת מפיצים ביטויי תמיכה בקמפיין שלהם, מסיחים את דעתם של משתמשים אחרים מביטויי התנגדות לקמפיין, מפנים את תשומת הלב לנושאים פוליטיים מקטבים ותוקפים מתנגדים ומבקרים, ובכך הם עלולים להשפיע על תוצאות הבחירות, כמו גם על התנהגויות פוליטיות אחרות.
אין אפשרות לזהות את המושכים בחוטים או להבין את היקף הפעילות המזויפת ללא מידע פנימי מאומת. לכך תורמת גם העובדה שקשה להפריד לגמרי בין משתתפים בקמפיין גראסרוטס למשתתפים בקמפיין אסטרוטרפינג, וייתכנו גם שיתופי פעולה ביניהם. בבחירות לכנסת ה־24 פוליטיקאים רבים נעזרו באסטרטגיית גראסרוטס והשתמשו בתכנים של משתמשים במסגרת התעמולה הרשמית, וזאת בעיקר תוך פנייה לקהל יעד צעיר באינסטגרם ובטיקטוק. פוליטיקאים אלה, שעודדו צעירים לקחת חלק פעיל בקמפיין ולהיות מעורבים פוליטית באמצעות העלאת סרטונים ותמונות, נהנו מרווח כפול: הם העשירו את התכנים הרשמיים של הקמפיין, הפיצו את מסריהם בקרב קהלים רחבים יותר, והראו כי הם זוכים לתמיכה רחבה גם בקרב בוחרים צעירים; ובו בזמן הם הפכו את הדור הבא של הבוחרים למשתתפים פוליטיים פעילים.
דוגמה לכך היא האופן שבו ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו הניע תלמידי תיכון להצטלם בעת קבלת החיסון לנגיף הקורונה ולהעלות סטוריז לאינסטגרם בתוספת הבעת תודה לראש הממשלה על חילוץ המדינה ממשבר הקורונה, שכן ישראל הייתה אחת המדינות הראשונות בעולם שבה נערך מבצע חיסונים רב־גילאי. במקרה אחר קרא נתניהו לחיילים המצביעים במעטפות כפולות לפני מועד הבחירות הרשמי להצטלם כשהם מצביעים מח"ל, ולהעלות את התמונות עם תיוג שמו לרשתות החברתיות. מפאת קוצר היריעה לא אתייחס כלל לעובדה שהחוק אוסר לערב קטינים וחיילי צה"ל בתעמולת בחירות, אלא רק לכך שהתגלה כי חלק מהתכנים הללו, של תמיכת גראסרוטס לכאורה, היו מזויפים; כלומר מדובר בפעולת אסטרוטרפינג.
על פי נתונים שפורסמו בעיתונות, במערכת הבחירות האחרונה גדלה פעילות הבוטים והפרופילים המזויפים בישראל ב־328%, ו־54% מן ה"מתנדנדים" שנחשפו לפעילות של רשת השפעה מטעם מפלגה מסוימת אף הצביעו לאותה מפלגה.
אחד הפתרונות לזיהוי וגילוי אותן רשתות השפעה הוא ארגוני חברה אזרחית דוגמת פייק ריפורטר (FakeReporter), מיזם מחקר בשיתוף הציבור למאבק בפעילות זדונית ברשתות, ובודקים, המתמקדים בחשדות לייצור חדשות כזב בקרב פוליטיקאים, עיתונאים ומשפיענים. כך, בחודש אוגוסט החלה לפעול בטוויטר רשת חשבונות מזויפים בשירות מפלגת עוצמה יהודית, שזכתה לכינוי "בנות גביר". הרשת זוהתה תוך זמן קצר, אך המפלגה הכחישה כל קשר אליה. הפרופילים המשתייכים לרשת פרסמו ציוצים כגון: "בן גביר תותח, אין ראוי ממנו להיות בממשלה", "אצלי כל המשפחה עם בן גביר ואנחנו מפשחה מסורתית" [הטעות במקור], או "ההיסטוריה תזכור את בן גביר כגיבור לאומי". פעילי פייק ריפורטר, שזיהו דפוס פעולה דומה לזה של רשתות השפעה אחרות שפעלו בשנים האחרונות, יידעו את חברת טוויטר, וזו הסירה את החשבונות. אפילו ביום הבחירות עצמו, 1 בנובמבר 2022, זוהתה רשת השפעה זרה, בעלת סממנים איראניים, המונה מאות חשבונות מזויפים, ששטפה את הטוויטר הישראלי וקידמה מסרים נגד הצבעה באגרסיביות חסרת תקדים. חשבונות אלה טרגטו את מתנגדי נתניהו והפיצו כרזות אנטישמיות נגד חרדים וקריאות להחרמת הבחירות.
מה הלאה?
האפשרות הנדירה לחקור חמש מערכות בחירות מקוונות שנערכו תוך שלוש וחצי שנים מעניקה לנו תמונה רחבה של מצב העניינים. מנקודת מבט זו ניתן להניח כי אין מדובר בטרנדים נסיבתיים או זמניים, אלא בשינוי עמוק וארוך טווח. הקמפיינים בעשור השלישי של המאה ה־21 הם אישיים, מפולחים, ממוקדים בפרט (Micro-targeting), מתוחכמים ומניפולטיביים הרבה יותר מאשר בעבר. השילוב בין התפוצה הנרחבת של פריטי מידע ברשתות החברתיות ובין טכניקות ממוחשבות יוצר סביבות רעילות ביותר, מפחית את האפשרות לקיים דיונים ומעמיק את הקיטוב הפוליטי. במקביל, פלטפורמות המוניות פחות פונות ישירות לקהלים ייעודיים ובכך ממלאות תפקיד משלים.
לנוכח ההתפתחות המואצת והחדשנות הטכנולוגית אפשר לשער שאנו נמצאים בראשיתו של מדרון תלול, וכי בעתיד מערכות בחירות יכללו שיטות לתמרון דעת הקהל שאין לנו כל יכולת לדמיין, אשר ישפיעו על החלטות הבוחרים ואחוזי ההצבעה.
כמו כן, אחת התוצאות של ניהול מסעות בחירות בפלטפורמות פחות מרכזיות היא זלזול בוטה בחוקי הבחירות. קמפיינים אלה חומקים מתחת לרדאר הציבורי וחושפים את חוסר היכולת של המדינה לאכוף את חוקיה על גורמים פוליטיים במהלך מערכות בחירות. עם זאת, ביוני האחרון נכנס לתוקף תיקון מס' 40 לחוק הבחירות (דרכי תעמולה), התשי"ט־1959, האוסר על פרסום של מודעת בחירות ללא ציון שמו של האדם האחראי להזמנתה והדרכים ליצירת קשר עימו, העשוי לצמצם השפעה לא הוגנת או סמויה על דעת הקהל בהקשרי בחירות. עם זאת, מאחר שבעולם האלגוריתמי, נכון לעכשיו, קשה עד בלתי אפשרי להוכיח קשר בין המושכים בחוטים לבין מזמיני מסע הפרסום הכוזב, ספק אם הפתרון החקיקתי אכן יהיה תרופת נגד למניפולציות כאלה.
מאחר שהטכנולוגיה תמיד מקדימה את המשפט, ומאחר שהשחקנים הפוליטיים מנצלים את המצב לטובתם, שכן אין להם שום תמריץ לשנותו, הן הציבור והן הדמוקרטיה נפגעים. לכן, יש צורך דחוף להעלות את המודעות של הציבור לנושא, כמו גם לדון בהשפעתן של מניפולציות מסוג זה על תהליכי הבחירות, ובפתרונות חינוכיים, חקיקתיים ואסדרתיים למצב זה.
