חזרה לעמוד הקודם

זיכרונות דיגיטליים: גורלם של תוכן ומידע אישיים אחרי המוות

אחד ממאפייני הרשת הדיגיטלית הוא הצטברותו של המידע – חלקו באופן מודע ומכוון על ידי האדם כפרט וחלקו באופן לא מודע על ידי הפלטפורמות והפעולות שאותן אדם מבצע ברשת – ושימורו של המידע לאורך זמן. מידע זה נותר ברשת, בידי הפלטפורמות השונות, במחשבו האישי ובטלפון הנייד שלו, גם לאחר מותו של אותו אדם, ועל כן מתעוררות שאלות בדבר גורל המידע לאחר מות אותו אדם – למי הוא "שייך" (בהנחה, שאינה בהכרח נכונה, שמדובר בקניין)? האם וכיצד יכול המשתמש לשלוט, עוד בחייו, במה שיעשה עם המידע הזה לאחר מותו? ומהם השיקולים שהחברה כולה והרגולטור בפרט צריכים לשקול בעת שעוסקים בזיכרונות הדיגיטליים שאדם הותיר אחרי מותו? כל אלו הן שאלות משמעותיות לשימור חופש הרשת ובייחוד לשימור חופש ופרטיות הפרט ברשת.

מסמך זה נכתב על ידי פרופסור מיכאל בירנהק וד"ר טל מורס, לבקשת איגוד האינטרנט הישראלי (ע"ר) ובמימונו (בשיתוף עם אוניברסיטת תל-אביב), כחלק מאחריות האיגוד לשימור החופש ברשת. במסגרת זאת, רואה איגוד האינטרנט הישראלי חשיבות בשימור יכולתו של כל פרט להיות אחראי לפרטיותו ולאופן שבו נעשה שימוש במידע האישי שלו או במידע אותו הוא מייצר, במהלך חייו או לאחר מותו. למרות שסוגיות ושאלות אלה הן משמעותיות ביותר, המודעות הציבורית אליהן נמצאת רק בחיתוליה, המחקר בתחום חסר, ההקשר המשפטי והרגולטורי טרם עוצב, וההתנהלות של ספקי השירות – בייחוד בישראל – אינה נותנת את דעתה על ריבוי הפנים של הסוגיה, אם בכלל.

מטרתו של מסמך זה להציף את הסוגיה; להעמידה במרכז סדר היום הציבורי ולאפשר דיון מורכב ומבוסס מידע וידע; להמליץ על מדיניות; ולהוות בסיס להמשך מחקרים בתחום. במסגרת זאת, במסמך מקיף זה מרוכזים מידע ונתונים, דיון ערכי-מושגי-משפטי, סקירה של מגמות הסדרה במקומות אחרים בעולם, תובנות והמלצות.

המסמך הוא אחד מסדרה של מסמכי מדיניות של איגוד האינטרנט הישראלי, שעוסקים בסוגיות שונות הנוגעות לחיינו הדיגיטליים, כפרטים וכחברה. מטבע הדברים, ההתפתחויות הטכנולוגיות והדיגיטליות אינן ניטראליות, אלא מושפעות מערכים, תפיסות, אמונות וכדומה. בה בעת ההתפתחויות הללו גם משפיעות על אמונות, תפיסות וערכים פרטיים וציבוריים. איגוד האינטרנט הישראלי רואה לעצמו חובה לטפל בשני ההיבטים הללו – ההשפעה על הטכנולוגיות וההשפעה של הטכנולוגיות – להציג את עמדתו הציבורית ולקדם את המלצותיו בתחומים אלה. כחלק מכך, האיגוד אינו מסתפק בכתיבת המסמכים ופרסומם, אלא פועל לעורר דיון מקצועי וציבורי על בסיסם, וכן להוביל מהלכים שיקדמו רגולציה ברוח המדיניות המוצעת.

בנוסף, הנכם/ן מוזמנים לקחת חלק בכנס בסוגייה:

כנס: גורלם של תוכן ומידע אישיים אחרי המוות
  • מרכז הכנסים "ישראל יפה"

    פארק הירקון, שד' רוקח 80, תל אביב
  • 22/05/2018 –

    9:00 – 15:30
חיינו עוברים להתנהל יותר ויותר בסביבה דיגיטלית. באופן בלתי נמנע, במותו של אדם, נותר תוכן דיגיטלי רב מאחוריו. תמונות וסרטונים שצילמנו ושיתפנו, תכתובות דוא"ל, פרסומים ברשתות חברתיות, רשימת השמעת השירים שלנו ועוד ועוד. קבצים אלו הם מידע פרטי של האדם שמת, והם מהווים גם את הזיכרונות שיישארו למשפחתו ולחבריו. מה […]

תמצית המחקר

רקע

חיינו עוברים להתנהל יותר ויותר בסביבה דיגיטלית. באופן בלתי נמנע, במותו של אדם, נותר תוכן דיגיטלי רב מאחוריו. בישראל מתים מדי שנה כ-44,000 בני אדם. חלק הולך וגדל מהם משאירים מידע דיגיטלי לאחר מותם. מה גורל המידע הדיגיטלי האישי שנשאר אחרי המוות? למי צריכה להיות גישה למידע ושליטה בו? מהם השיקולים שראוי לשקול, ומה המדיניות המתאימה להסדרת הסוגיה?

הערה מושגית

המושגים "עיזבון דיגיטלי" או "נכסים דיגיטליים" מניחים מראש עמדה קניינית בקשר למידע האישי. בנוסף, הם משקפים התייחסות לגישה ולניהול המידע היא פונקציונאלית ואינה מקיפה את מכלול הסוגיה. המושג "מורשת דיגיטלית" מתאר מערכת ערכים בין-דורית, שאדם מבקש להנחיל לבאים אחריו. כאן אנו עוסקים בתוכן ומידע שאינם מערכת ערכית כללית, אלא שובל המידע היום-יומי, הפרטי והאישי, של אנשים שאינם בהכרח דמויות ציבוריות, שנשאר אחרי מותם של המשתמשים. נכנה אותם כאן

זיכרונות דיגיטליים

מאפייני מידע אישי דיגיטלי

למידע דיגיטלי מאפיינים ייחודיים לעומת מידע לא דיגיטלי – הוא נשמר ואינו מתכלה, ניתן לעיבוד, וכולל לא רק תוכן אלא גם את נתוני התוכן. ההבדלים מעלים שיש להיזהר מהחלה אוטומטית של מסגרת משפטית קיימת, שעוצבה בהקשר טכנולוגי לא דיגיטלי, לסביבה הדיגיטלית. בעיקר, לענייננו, במצב הדיגיטלי יש שחקנים חדשים – גורמי הביניים שהם בדרך כלל ספקי השירות (למשל דוא"ל, אחסון בענן) או פלטפורמות התוכן (רשתות חברתיות, אתרי היכרויות). השליטה האפקטיבית במידע עוברת מידי מי שיש להם גישה פיזית לניירת לידי מי שיש להם מפתח לתוכן הדיגיטלי. בנוסף, מידע דיגיטלי כולל לא רק את התוכן, אלא גם נתונים על התוכן (meta data). עם זאת, במקרים רבים למי שיש גישה לחפציו של המשתמש המנוח (מחשב אישי, טלפון חכם), יש גם גישה לחשבונותיו הדיגיטליים. זו "גישה במחדל" למידע האישי.

המחקר הנוכחי

הדוח הנוכחי בודק ארבעה יישומים נפוצים, שלכל אחד מהם מאפיינים ייחודיים בקשר למידע דיגיטלי אישי: דוא"ל, רשת חברתית, שירותי אחסון בענן, ואתרי היכרויות. על מצע של דיון במורכבות ההבנה החברתית של המוות, ובאמצעות סקר מקיף, הדוח בוחן את הפרקטיקות הקיימות בציבור הישראלי כיום בקשר לניהול זיכרונות דיגיטליים, ואת העמדות של המשתמשים בסוגיה, הן כמשתמשים והן כקרובי משפחה של משתמשים שהלכו לעולמם. בהיעדר הסדרה משפטית קונקרטית, הדוח בוחן את המסגרת המשפטית הכללית בדין הישראלי, תוך השוואה להסדרה במדינות אחרות, ותוך ניסיון לזהות את השחקנים הרלוונטיים ואת הזכויות והאינטרסים שלהם. כל אלה משמשים מצע לדיון המדיניות.

היחס למוות והתפקיד של מוות בחברה המערבית

היחס למוות בחברה המערבית השתנה במהלך העשורים האחרונים – מנושא מודחק, שנתפס ככזה שלא נעים לדון בו או כזה שלא מקובל לדון בו בפומבי, הוא הופך בהדרגה לנושא לגיטימי לדיון, בין אם בהקשרים רפואיים של סוף החיים ובין אם בהקשרים חברתיים אחרים. גם הגישות הטיפוליות להתמודדות עם אובדן השתנו לאורך העשורים האחרונים, מגישות שמעודדות היפרדות מהמתים במטרה לחזור לשגרת חיים מתפקדת, לגישות שמכירות בחשיבות שימור ערוץ תקשורת כלשהו עם המתים, גם אם מלאכותי. טכנולוגיות של תקשורת, לרבות פלטפורמות דיגיטליות ורשתות חברתיות, מאפשרות את המגמה הזאת.

השפעת האינטרנט על העיסוק החברתי במוות

פיתוחן של פלטפורמות דיגיטליות ורשתות חברתיות עיצבו מחדש את העיסוק החברתי במוות ואת ההתמודדות עם אובדן. רשתות חברתיות ופורומים יוצרים מרחבי התאבלות שנמצאים בתווך שבין הפרטי לציבורי, בהם יכולים המתאבלים לעבד את תחושותיהם במרחב בטוח ומכיל שאינו "מאיים" על מי שאינם שייכים למעגל המתאבלים. הטכנולוגיה מאפשרת לגשר על פערי זמן ומרחב, ולכנס ביחד את מוקירי זכרו של המת, שעשויים להיות פזורים ברחבי תבל. בנוסף, פרופילים של משתמשים שמתו וקבוצות רשת או פורומים שנפתחו לאחר מותם יכולים לשמש כאתרי הנצחה של המשתמשים שמתו, אליהם פונים מוקירי זכרם כשהם רוצים להיזכר או "לתקשר" עם המתים. תיעוד של המשתמשים בחייהם, השמור כקבצים דיגיטליים, משמש למטרות הנצחה, ומסייע למתאבלים "להחיות" את המת ולהפיח רוח חיים בזכרו. בצד התועלות ברתימת טכנולוגיות דיגיטליות למטרות של התאבלות והנצחה, עשויות להתעורר שאלות חדשות של שליטה במידע ועיצוב הזיכרון של המשתמשים שמתו, כמו גם שאלות של יחסי כוח בין האנשים במעגלי החיים שהקיפו את המתים בחייהם. היות שמדובר על תופעה חדשה יחסית, השימוש באינטרנט בהקשרים של התמודדות עם אובדן והנצחה מחייב עדכון של פרקטיקות ונורמות חברתיות רלוונטיות. לפי שעה, הסביבה הדיגיטלית מאמצת את הנורמות שהתגבשו בסביבה לא-דיגיטלית, תוך עדכון והתאמה שלהן לאפשרויות החדשות.

כלים טכנולוגיים לניהול מידע אישי לאחר המוות

בשנים האחרונות, ספקיות שירותים החלו להציע למשתמשים, גם אם במשורה, כלים לניהול המידע האישי שלהם לאחר המוות. גוגל מציעה שירות של Inactive Account Management, שמאפשר למשתמש לבחור מה יקרה לחשבונותיו השונים בגוגל – האם ייסגרו או שתינתן גישה למי שהועיד לכך. בני משפחה של משתמש מנוח יכולים לבקש לסגור את החשבון, לקבל כספים שיש בחשבונות, ולקבל נתונים מהחשבונות. פייסבוק מציעה למשתמשים אפשרות לבחור בסגירת החשבון שלהם לאחר מותם, או הפיכתו לחשבון מונצח. במקרה זה, משתמשים יכולים למנות Legacy Contact – אדם שיוכל לבצע פעולות מסוימות בחשבון, אך לא לגשת לשיחות אישיות. חברות אחרות אינן מציעות לפי שעה שירותים כאלה, או שהן מאפשרות רק את מחיקת החשבון. חלקן, כמו Dropbox מעודדות את בני המשפחה של משתמש מנוח לגשת למחשבו ולראות אם יש גישה בפועל. בשוק הפרטי יש חברות שמציעות שירותים למשתמשים, מחוץ לפלטפורמה בה נשמר המידע שלהם, שיאפשרו להם לנהל את המידע האישי שלהם לאחר מותם. אצל ספקי שירות ישראליים, על כל פנים, לא נמצאה מדיניות ברורה ושקופה בסוגיה.

ממצאים ומסקנות עיקריים מתוך המחקר האמפירי

ערכנו מחקר אמפירי בקרב מדגם מייצג של גולשי האינטרנט בישראל (478 משיבים: 404 יהודים, 74 ערבים), תוך שליטה במשתנים דמוגרפיים לרבות מין, גיל, ואזור גיאוגרפי. בסקר הגדרנו מושג של "פוטנציאל זיכרונות דיגיטליים", שמשקלל את תדירות השימוש בכלים ובפלטפורמות דיגיטליים ואת סוג ואופי הפעילות המבוצעת ברשתות חברתיות, ומשמעותו היא היקף התכנים והנתונים שגולשים ישאירו אחריהם במותם.

הממצאים העיקריים הם:

  • פוטנציאל זיכרונות דיגיטליים קיים גולשי האינטרנט הישראליים הם גולשים פעילים המבצעים פעילות אקטיבית ברשתות חברתיות, ולכן חשופים לשאלות של גישה וניהול זיכרונות דיגיטליים לאחר מותם.
  • בקרב הגולשים הישראלים יש מודעות נמוכה לכלים לניהול מידע אישי דיגיטלי לאחר המוות ושימוש זניח בכלים אלו: פחות מחמישית מגולשי האינטרנט בישראלים מודעים לכלים אלה, ורק כ-6% מהם הפעילו אותם. המודעות היא תנאי הכרחי, אך איננה תנאי מספיק לשימוש בכלים, שכן רק כשליש מהמודעים לכלים הפעילו אותם.
  • לאחר שקיבלו מידע על הכלים הקיימים לניהול זיכרונות דיגיטליים, כ-60% הביעו כוונות להשתמש בכלים אלו.
  • יש הבדלים בין הגולשים ברצון להעניק גישה לזיכרונות דיגיטליים הן ביחס לכל פלטפורמה בנפרד, והן בהשוואה בין הפלטפורמות:
    • מצאנו התפלגות דומה של עמדות הגולשים ביחס לגישה לזיכרונות דיגיטליים בדוא"ל, רשתות חברתיות ושירותי ענן:
      • כ-45% מעוניינים להעניק גישה מלאה לכל החומרים
      • כשליש מעוניינים לא לאפשר שום גישה לכל החומרים
      • כחמישית מעוניינים לאפשר גישה רק לחלק מהחומרים
    • התפלגות עמדות משתמשי אתרי ההיכרויות שונה מזו של שאר הפלטפורמות שנבחנו:
      • כ-69% מעוניינים לא לאפשר שום גישה לכל החומרים
      • כ-22% מעוניינים להעניק גישה מלאה לכל החומרים
      • כ-8% מעוניינים לאפשר גישה רק לחלק מהחומרים
    • החומרים שהגולשים אינם מעוניינים להעניק להם גישה מוגדרים כ"דברים אישיים" או שיחות אחד-על-אחד בפלטפורמות השונות. בהתאם, הסיבות העיקריות למניעת גישה לחומרים הן שיקולי פרטיות.
    • הדמות שהוזכרה בתדירות הגבוהה ביותר כמי מעוניינים להעניק לו/לה גישה לשיירים הדיגיטליים היא בן/בת הזוג. רוב הגולשים לא הזכירו את הוריהם או את ילדיהם כמי שהם מעוניינים להעניק להם גישה לחומרים אלו לאחר המוות.

מסקנות הסקר הן:

  • אין פתרון אחד ברוח one-size-fits-all ביחס לכל הגולשים ולגבי כל הפלטפורמות;
  • המודעות לכלים הטכנולוגיים הקיימים לניהול מידע אישי לאחר המוות נמוכה, והשימוש בהם זניח;
  • כוונת השימוש בכלים הקיימים בינונית-גבוהה, אם כי הפער בין מודעות לבין שימוש בפועל מלמד שכוונת השימוש לא בהכרח מנבאת שימוש בפועל, בעיקר משום שמדובר בנושא הקשור לסוף החיים, שיש רתיעה מעיסוק בו;
  • במצב העניינים הנוכחי, ובהיעדר הנחיות מפורשות של הגולשים, למי שתהיה גישה במחדל למכשיריהם לאחר מותם תהיה גם גישה לחשבונותיהם בשיעורים שבין 50% (דוא"ל) לכשליש (אתרי היכרויות).

המסגרת המשפטית

הזיכרונות הדיגיטליים אינם עשויים מקשה אחת מבחינה משפטית: הם עשויים לכלול קניין לא מוחשי, קניין רוחני, מידע על קניין מוחשי, ומידע אישי. כך, חלות פה כמה מסגרות משפטיות – האחת של קניין; השנייה של הגנת הפרטיות; והשלישית של דיני החוזים. אנו סבורים שיש להבחין בין המצבים השונים, לפי סוג המידע בו מדובר.

נכסים לא מוחשיים

מטבעות וירטואליים, שמות מתחם, קבצים שנרכשו בתשלום, פרטי משחק בעולמות וירטואליים וכדומה, עשויים להיחשב ל"זכות". גורלם אחרי מות המשתמש ייקבע לפי התנאים החוזיים שלפיהם נוצר. אם החוזה הגביל את הבעלות לפרק זמן מסוים, או לבעלות אישית של אדם מסוים תוך הגבלה של עבירוּת הזכות, הרי הפתרון המשפטי נמצא בחוזה. ככל חוזה, הוא נתון לפרשנות. בהיעדר התייחסות חוזית, נכס וירטואלי הוא חלק ממסת הנכסים של העיזבון, והיורשים לפי דין או צוואה הופכים להיות בעליו החדשים. הדרך למימוש הבעלות של היורשים היא לפי דיני הירושה: צו ירושה או צו קיום צוואה מתאימים, שיופנו למחזיק – הפלטפורמה המתאימה – שיצטרך לפעול בהתאם. מכל מקום, ראוי שחוזים שעוסקים בנכסים וירטואליים יתייחסו במפורש לסוגיה, כדי לצמצם אי ודאות בנושא.

קניין רוחני

תוכן דיגיטלי עשוי ללבוש צורה שתהיה מוגנת לפי דיני הקניין הרוחני. אם התוכן הדיגיטלי מוגן בזכויות יוצרים (למשל סיפור או מאמר שטרם פורסמו, צילומים מקוריים), והזכויות היו בידי המחבר, הרי שיורשיו הם בעלי הזכויות החומריות ביצירות האלה לאחר מותו. כאשר יש לבני המשפחה גישה ליצירות, בין משום שפורסמו באופן פומבי על ידי המנוח בשעתו, בין משום שהיו "חבריו" ברשת, או משום שיש להם גישה במחדל לחשבונו, לא מתעורר קושי, ואין צורך לפנות לגורם הביניים. כאשר מדובר ביצירות מוגנות שאינן נגישות ליורשים, כמו יצירות שטרם פורסמו, נראה שהפלטפורמה אינה מחויבת לאפשר ליורשים של הזכות החומרית גישה ליצירה, אולם היא יכולה לעשות כך לפי שיקול דעתה, או לפי תנאי השימוש שהוסכמו מראש. הפלטפורמה כפופה לדיני זכות יוצרים, והיא עצמה אינה יכולה לבצע בתכנים המוגנים פעולות ששמורות לבעלי זכות היוצרים, אלא לפי תנאי השימוש שהוסכמו מראש. ראוי שפלטפורמות יתנו דעתן לסוגיה זו. לפי חוק זכות יוצרים, הזכויות המוסריות (לייחוס הולם של היצירה ליוצר, ולשלמות היצירה) מופקדות בידי בני המשפחה, בין אם הם היורשים של הזכות החומרית ובין אם לאו, ורק הם יכולים לפעול להגנתה. אם היצירות כוללות מידע פרטי על אודות אנשים אחרים, הרי הבעלות בזכות היוצרים אינה מתירה ליורשים לפגוע בפרטיותם של אנשים אחרים אלה, ודיני הגנת הפרטיות חלים. דיני הגנת הפרטיות מחייבים גם את הפלטפורמה, ומתן הגישה למידע על אודות אנשים אחרים, ללא הסכמתם, עלול לפגוע בפרטיותם. לכן, ספק שירות נבון ישאף להסדיר את הסוגיה מראש בתנאי השימוש, ובהיעדר התייחסות ברורה, ספק כזה מסתכן בפגיעה בפרטיות של הצדדים השלישיים.

מידע על קניין

המידע הדיגיטלי עשוי להתייחס לנכסים קנייניים אחרים, כמו חשבונות בנק, מקרקעין ועוד. לשם כינוס נכסי העיזבון, עשוי להתעורר צורך במתן גישה למידע על נכסים כאלה, למנהל העיזבון. יש לאפשר לבית המשפט להסמיך מנהל העיזבון לקבל גישה למידע כזה, אולם כדי לצמצם את הפגיעה האפשרית בפרטיות המנוח ובפרטיות צדדים שלישיים, יש לנקוט אמצעים מתאימים כדי לוודא שהגישה מתאפשרת רק למטרה הזו, למשל, חיפוש במידע באמצעות מילות מפתח מתאימות שייקבעו מראש. הדרך המתאימה היא לפרט את סמכויות מנהל העיזבון בהחלטה שיפוטית מתאימה.

מידע אישי

עיקר המידע הדיגיטלי הוא מידע אישי, שאינו בא בגדר המצבים הקודמים. לפי הדין הקיים, מידע אישי אינו חלק מהעיזבון, ואינו עובר ליורשים. העמדה שמבקשת לקבוע שמידע דיגיטלי אישי הוא חלק מהעיזבון ולכן עובר ליורשים, מטשטשת את האופי האישי של המידע ואת מהותן של הזכויות במידע שהן זכויות אישיות, וממירה אותן לזכויות קנייניות ללא הנמקה משכנעת. להאחדה כזו של הזכויות האישיות והקנייניות עלולות להיות השלכות רוחב במשפט בכלל, ועל הפרטיות בפרט, הן של המשתמש המנוח והן של בני שיחו, ואין זה ראוי לבטל את האבחנה באופן אגבי.

הגנת הפרטיות למידע אישי לאחר מות המשתמש

לפי הפסיקה הישראלית כיום, למשתמשים החיים יש זכות לפרטיות שעשויה להישמר גם לאחר מותם, גם אם היא פחותה בעוצמתה מאשר פרטיותם בחייהם. הפרטיות המוגנת היא הציפיה של החיים שרצונם יכובד גם לאחר מותם. יש לבחון היטב שאכן מדובר בפרטיות, ולא באינטרס של מי מבני המשפחה החיים שהולבש מטעמי נוחות כזכות המנוח לפרטיות. ההגנה על הפרטיות של המשתמש המנוח אינה סוף פסוק, ולפי העניין, יש לאזנה מול זכויות ואינטרסים מתנגשים. כאשר מדובר במידע פרטי-אישי במהותו, למשתמש המנוח יש זכות לפרטיות בקשר למידע זה, והגורם שמחזיק את המידע חב חובת סודיות כלפיו. בכל מקום שבו גורם ביניים מחזיק במידע של המנוח ושיש חובת סודיות, בין מכוח הדין (כמו במקרה של טיפול פסיכולוגי) ובין מכוח הסכם, כפי שמקובל בהתקשרות עם ספקי השירות המקוונים השונים. כאשר המידע מתייחס לנכסים קנייניים, האינטרס הקנייני גובר על פרטיות המנוח. בהליך של פניה לבית המשפט, יש לאפשר למנהל העיזבון גישה למידע לשם בירור הסוגיה הקניינית, אולם יש לאתר דרכים לצמצום הפגיעה בפרטיות.

עקרונות לעיצוב מדיניות בסביבה דיגיטלית

את המדיניות בסוגיה הנדונה יש לעצב על רקע הבנת היחס בין המשפט לטכנולוגיה כמערכת דינמית, מורכבת, שמסרבת לקבל כמובן מאליו שהמשפט מפגר אחרי הטכנולוגיה, או שהטכנולוגיה מתפתחת לפי חוקים משל עצמה. הן המשפט והן הטכנולוגיה הן מערכות יציר-אדם, ולכן משקפות ערכים חברתיים. בעקבות לורנס לסיג, ההסדרה של התנהגות אנושית בסביבה דיגיטלית יכולה להיות משפטית, חברתית, כלכלית, טכנולוגית, או שילוב של הנ"ל. בעת עיצוב כללים משפטיים לסביבה הדיגיטלית, יש לשאוף לחקיקה ניטרלית-לטכנולוגיה, כדי שתתייחס לפעילות האנושית ולא תהיה תלויה בטכנולוגיה ספציפית שעשויה להתיישן במהרה. בעת הסדרת הסוגיה של הזיכרונות הדיגיטליים, יש להיות ערים גם לשיקולים מעשיים, כמו היקף המידע העצום שבו מדובר, וכן לעובדה שרוב ספקי השירות אינם נמצאים בישראל, ולכן מתעוררות שאלות של תחולת הדין הישראלי על גורמים זרים אלה. אנו עדים לניסיונות ראשונים לעיצוב מדיניות בנושא בעולם. גישת חוק המודל האמריקני מתמרצת את ספקי השירות להציע כלים לניהול מידע אישי לאחר המוות, ומעדיפה כלים כאלה על פני צוואה ועל פני תנאי שימוש פרטניים. חוק צרפתי מבכר את המשתמשים על פני ספקי השירות, ומקנה זכויות גישה מסוימות לבני המשפחה, למידע של המנוח. מדינות אחרות (בריטניה, אוסטרליה) החלו לבחון את הסוגיה גם הן.

המלצות

לאחר מיפוי השאלות הנוגעות למורכבות הסדרת הגישה לשיירים הדיגיטליים, ולאור ניתוח ממצאי המחקר האמפירי והמשפטי, נמליץ על הצעדים הבאים:

אוטונומיה של הגולשים:

הואיל והתמודדות עם אובדן ומוות היא עניין אינדיבידואלי המשתנה מאדם ולאדם; והואיל וציבור הגולשים הישראלי מחזיק בעמדות שונות לגבי אפיקי ההסדרה; והואיל והסדרה פרטנית המותאמת למידותיו, רצונותיו ומצבו של כל גולש וגולשת היא בנמצא – לאור כל זאת, נראה כי ההמלצה הטובה ביותר היא

לאפשר לכל גולש וגולשת להכריע בשאלת הגישה לשיירים הדיגיטליים שלהם בעצמם

גישה כזו משקפת את כבוד האדם ואת פרטיות המשתמשים, מאפשרת לכל אחד ואחת לקבוע האם לשתף את המידע האישי לאחר מותם, איזה מידע ועם מי, או לבקש את מחיקת החשבונות השונים. גישה כזו מאפשרת ליקיריו של המשתמש המנוח גישה לתכנים, לפי רצונו של המשתמש.

העלאת מודעות:

בצד השארת ההחלטה בעניין בידי הגולשים, יש לפעול להגברת המודעות לנושא הזיכרונות הדיגיטליים ואפיקי הסדרתם. במסגרת זו, מומלץ לנקוט את הפעולות הבאות:

  • השקת קמפיין ארצי להעלאת המודעות ומתן הסבר כללי על הנושא.
  • איתור נקודות מפגש ו"צמתים" במסלולי החיים של הגולשים בהם יינתן מידע על הנושא. נקודות מפגש אפשריות הן גיוס לרשויות ביטחון (צה"ל, משטרה, שב"ס, וכדומה), הפקת רישיון נהיגה, הפקת תעודת זהות או דרכון.
  • הגברת המודעות בקרב "סוכני שינוי" והכשרתם למתן הדרכה בנושא. "סוכני שינוי" רלבנטיים הם עובדי סוציאליים, עורכי דין לענייני ירושה וצוואה, סוכני ביטוח ופנסיה, מלווים רוחניים ושאר אנשי מקצוע המלווים אנשים בעת קבלת החלטות לגבי סוף חייהם.

שינויי חקיקה:

חיוב ספקי השירות הפועלים בישראל – ספקים ישראליים וספקי שירות זרים שמכוונים את שירותיהם לציבור בישראל – לקבוע מדיניות כלשהי בנושא הגישה לשיירים הדיגיטליים, ושיקופה ללקוחותיהם בצורה ברורה, נגישה ופשוטה לשימוש. אין הכוונה להכתיב לספקי השירות את תוכן המדיניות, וכך נשמרת זכות הקניין שלהם וחופש החוזים שלהם, אך כן לאלץ אותם להגדיר מדיניות בנושא ולעדכן את לקוחותיהם לגביה. מטרות המלצה זו הן, ראשית, שתהיה לספקים מדיניות ברורה וידועה גם בקרב ספקי שירות שטרם הסדירו את הנושא או שטרם מסרו ללקוחותיהם מידע בהיר על מדיניותם; שנית, ליצור מעין "אפקט דומינו", שבעקבותיו המשתמשים ייתנו דעתם לנושא ויבחרו את אפיק ההסדרה המתאים להם; ושלישית, ליצור תמריצים להסדרה תוך הימנעות מפגיעה בזכויות הספקים עצמם. בנוסף, אנו סבורים שיש לקבוע בחקיקה את היחס בין הכלים הטכנולוגיים לניהול המידע לאחר המוות לבין הוראות אחרות, אם אלה ניתנות, בצוואה או בדרך אחרת. כדי לשקף את ההגנה על האוטונומיה של המשתמשים ולספק תמריץ נוסף להשתמש בכלים אלה, אנו מציעים, בדומה לחוק המודל האמריקני, לקבוע עדיפות של הוראה שניתנה באמצעות כלי טכנולוגי כזה, על פני הוראה סותרת שניתנה בצוואה או בדרך אחרת.