ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש השלום בת"א [תא"מ 18973-04-17], שקיבל את תביעת המערער באופן חלקי נגד המשיבה 1 ודחה אותה ביחס למשיבים האחרים. במוקד ההליכים עמדה טענת המערער כי המשיבים שלחו לו דברי פרסומת בדוא"ל, ללא הסכמתו ובניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982.
נפסק
השאלות העובדתיות אינן שנויות במחלוקת – משלוח 43 הודעות שלא כדין למערער. לאחר שביהמ"ש בחן את ההודעות, הוא קבע כי הוכח קשר בין המשיבה 1 ל-29 הודעות בלבד. זו המסגרת הדיונית שיש לדון בה. ביהמ"ש דן באופן יסודי בכל טענות הצדדים, אולם באשר לחבותם האישית של המשיבים 2-3 נפלה טעות בהחלטתו. המשיבים 2-3 מופיעים בפרסומים בשמם ובתמונתם, תוך הפניה לכישוריהם השיווקיים בתחום הנדל"ן בחלק נכבד מההודעות שנשלחו למערער. לא היה מקום לדחות את התביעה נגד המשיבים 2-3. לא הוכח כי הוראות החוק מתקיימות ביחס למשיבה 4. יש לקבל את הערעור ככל והוא נוגע למשיבים 2-3 ולקבוע כי הם חבים בפיצוי שנפסק למערער ביחד ולחוד עם המשיבה 1. ההוצאות שנפסקו למשיבים אלה יבוטלו. המשיבים ישלמו את הוצאות הערעור בסך 5,000 ש"ח.
