חזרה לעמוד הקודם

פסיקת דואר זבל: לב ארי נ' מימנה מעצבות

תביעת ספאם מכוח סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התובעת טענה כי הנתבעת (חנות בגדים) שלחה אליה מסרוני פרסומת, על-אף שלא הייתה מעוניינת לקבלם. התובעת הודתה כי ייתכן והצטרפה למועדון הלקוחות של הנתבעת, כאשר כרטיס ההצטרפות כולל אישור לקבלת דברי פרסומת. התובעת טענה כי לאחר המסרון הראשון השיבה במסרון חוזר עם בקשת הסרה, אך נשלחו לה סה"כ 8 מסרונים, לרבות 3 לאחר הגשת התביעה.

נפסק – תחילה הנתבעת לא הפרה את החוק במשלוח המסרון, שכן התובעת הודתה שייתכן והביעה את הסכמתה לכך. עם קבלת המסרון הראשון, ביקשה התובעת לממש את זכותה להסרה, בדרך בה קיבלה את דבר הפרסום ובכתב, כפי שמתיר לה החוק. מסרון זה לא פעל את פעולתו. לאחר שקיבלה 3 מסרונים נוספים, שוב ביקשה התובעת להסירה מרשימת התפוצה ואכן הוסרה, אולם לאחר מספר חודשים שבה וקיבלה התובעת 4 מסרונים נוספים (לטענת הנתבעת, בשל תקלה במכשיר ממנו נשלחו המסרונים). באשר לנסיבות ההפרה, ביהמ"ש התרשם כי מדובר בטעות אנוש, בעסק קטן ומשפחתי, אשר הגשת התביעה כבר הרתיעה והשיגה את מטרות החוק. כן התרשם ביהמ"ש מההתנצלות הכנה של הנתבעת. בנוסף, ניתן להעריך כי הרווח שעשוי היה לצמוח מדבר הפרסום, קטן. מספר המסרים מועט, תדירותם אינה גבוהה ואין מדובר במסר פוגעני. יש לאזן בין תכלית השגת מטרת החוק שהינה הרתעה לבין עידוד הגשת תביעות. מטרת החוק הושגה כבר בעצם הגשת התובענה. ניתן להסתפק בפיצוי של 1,000 ש"ח בתוספת הוצאות משפט של 250 ש"ח.

קישור לפסק הדין המלא

[warning]פסק הדין נלקח מאתר בתי המשפט.
התמצית מתפרסמת באדיבות האתר law.co.il.
[/warning]