חזרה לעמוד הקודם

פסיקת דואר זבל: כהן נ' הוט – מערכות תקשורת בע"מ

תביעת ספאם מכוח סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, שעניינה ב-8 מסרונים ששלחה הנתבעת למכשיר הטלפון הנייד של התובע, במועדים שונים. התובע הוא מנוי של הנתבעת.

נפסק – דין התביעה להתקבל באופן חלקי. כל המסרונים שנשלחו לתובע עונים להגדרת החוק לעניין "דבר פרסומת". אף המסרונים שכוללים הפנייה לסרט או לסדרה "חינם" מהווים דבר פרסומת, שכן תכלית ההטבה היא מסחרית גרידא. הטבות מסוג זה נועדו לשמר את לקוחות הנתבעת כמנויים אצלה ולהיטיב עמם על-מנת להמשיך לשווק להם מוצרים ולעודד את הצריכה של מוצרים אלה. יש ממש בטענת הנתבעת לפיה התובע נתן את הסכמתו המפורשת לקבלת דברי פרסומת. זאת, בהתבסס על המסמך "פקודת עבודה לביצוע פעולות בבית הלקוח", בו מופיעה גם הסכמת הלקוח לקבל מסרונים שיווקיים. התובע טען כי אינו חתום על הטופס אלא אחותו. אין בטענה זו לסייע לתובע, שכן לא נטען על-ידו וממילא לא הוכח במשפט כי אחותו לא הייתה מורשית מטעמו לאפשר לנציג הנתבעת לבצע התקנה בביתו וממילא לא הייתה מורשית מטעמו לחתום על הטופס. בשעה שקיימת חתימה על הטופס, של נציג מורשה (בגיר) מטעם התובע, יש בכך משום הסכמה מפורשת של התובע, מראש, לקבלת מסרונים שיווקיים. הנתבעת שלחה סיכום של השירות ששלחה לתיבת הדוא"ל של התובע, בו מופיעה הודעה לפיה פרטי ההתקשרות ישמשו את הנתבעת למשלוח הודעות שיווקיות. התובע טען כי מעולם לא הסכים לכך. אין לבסס מסקנה לפיה חל החריג שבסעיף 30א(ג) לחוק, לפיו רשאי מפרסם לשגר דבר פרסומת אף ללא הסכמת הנמען, ולו מן הטעם שלא הוכח כי הנתבעת ווידאה עם הנמען-הלקוח את קבלת הסיכום האמור לעיונו. יש ממש בטענות התובע לעניין סיכול האפשרות מצדו להודיע על סירוב לקבל דברי פרסומת והסרה מרשימת התפוצה. מצופה היה כי הנתבעת (המפרסם) תנגיש לנמען אפשרות הסרה שתהיה נוחה וקלה, באותה מידת קלות שבה היא שולחת את הודעותיה לנמען. עם זאת, לא ברור מדוע התובע לא התקשר למוקד הנתבעת לעניין ההסרה. התובע שוחח פעמיים עם נציגי השירות של הנתבעת ובהזדמנויות אלו לא ביקש להפסיק לשלוח אליו דברי פרסומת. הנתבעת טענה כי התובע נהג בחוסר תום-לב בהקשר זה. עיקרון תום הלב חולש על כל דיני החיובים ואינו פוסח על חוק התקשורת. העובדה לפיה התובע שוחח עם נציגי הנתבעת בשתי הזדמנויות שונות ולא דרש את הפסקת משלוח המסרונים, מעוררת קושי לעניין התנהלותו מול הנתבעת. אין לקבל את טענת התובע בדבר העדר הסכמה מפורשת מראש ביחס לחמשת המסרונים שקיבל עד ליום בו התקבל כתב התביעה אצל הנתבעת. באשר לשלושת המסרונים הנוספים, לא ניתן להתעלם מהעובדה כי הנתבעת המשיכה במשלוח המסרונים אף שכבר ידעה על קיום כתב התביעה. על הנתבעת לפצות את התובע עבור שלושת המסרונים שנשלחו אליו לאחר הגשת כתב התביעה. הנתבעת תשלם לתובע סך של 3,000 ש"ח וכן הוצאות בסך 600 ש"ח.

קישור לפסק הדין המלא

[warning]פסק הדין נלקח מאתר בתי המשפט.
התמצית מתפרסמת באדיבות האתר law.co.il.
[/warning]