חזרה לעמוד הקודם

פסיקת דואר זבל: מרקובסקי נ' סטימצקי (2005) בע"מ

התובעת טענה כי הנתבעת שיגרה 17 דברי פרסומת לתיבת הדוא"ל ולטלפון הנייד שלה, ללא הסכמתה וללא אפשרות הסרה, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעת טענה כי התובעת הצטרפה למועדון הלקוחות שלה וכי מילאה טופס הצטרפות בו הביעה את הסכמתה לקבל דברי פרסומת מהנתבעת.

נפסק – אין מחלוקת כי נשלחו לתובעת הודעות בדוא"ל והודעות מסר קצר, העונות להגדרת "דבר פרסומת" בחוק. הנתבעת לא הצליחה לאתר את טופס ההצטרפות של התובעת ולא ניתן לקבוע כי ניתנה הסכמתה המפורשת של התובעת בכתב לקבל דברי פרסומת מהנתבעת. עם זאת, הנתבעת הציגה כרטיס ממוחשב של התובעת ובו פרטי ההתקשרות שמסרה התובעת בעת הצטרפותה למועדון וכן טופס הצטרפות ריק בו מופיע האישור למשלוח מידע שיווקי מהנתבעת. התובעת אישרה כי מסרה לנתבעת את פרטי ההתקשרות עמה, אך רק לצורך "זיהוי כחברת מועדון" ולא לצורך משלוח פרסומות. הנתבעת עומדת בתנאים הדרושים לצורך משלוח דברי הפרסומת לתובעת, לפי ההסדר שבסעיף 30א(ג) לחוק (משלוח דבר פרסומת גם ללא הסכמת הנמען). מטופס ההצטרפות שהציגה הנתבעת עולה כי הובהר לכל לקוח שהצטרף למועדון, באופן ברור וקריא, שעם מילוי פרטיו בשדות הכוללים את פרטי ההתקשרות עמו, הוא מביע את הסכמתו לקבל דברי דואר באותם אמצעי תקשורת. התובעת אישרה במעמד הדיון כי בכל ההודעות הופיעה אפשרות הסרה והיא לא פעלה להסיר את עצמה. אין גם מחלוקת כי דברי הפרסומת ששלחה הנתבעת נוגעים להטבות ומוצרים בגינם הצטרפה התובעת למועדון לקוחותיה. משאישרה התובעת כי ניתנה לה האפשרות להסיר עצמה מרשימת התפוצה והיא בחרה ביודעין שלא לעשות כן, היא אינה זכאית לפיצוי מכוח החוק. התביעה נדחתה ללא צו להוצאות.

קישור לפסק הדין המלא

[warning]פסק הדין נלקח מאתר בתי המשפט.
התמצית מתפרסמת באדיבות האתר law.co.il.
[/warning]