חזרה לעמוד הקודם

פסיקת דואר זבל: שרגני נ' התיאטרון הלאומי הבימה בע"מ (חל"צ)

התובעת טענה כי הנתבע שלחה אליה 6 מסרונים ללא הסכמתה. הנתבע טען כי התובעת רכשה כרטיס לאחת מהצגות הנתבעת בשנת 2012 וכי מכוח רכישה זו הוצע לה לרכוש כרטיסים להצגות אחרות.

נפסק – סעיף 30א(ג) לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, מונה 3 תנאים מצטברים על-מנת שניתן יהיה לשגר לנמען דבר פרסומת ללא הסכמתו מראש: א. יש להוכיח שבעת שהנמען מסר את פרטיו לפרסם, במהלך רכישת מוצר או שירות, המפרסם הודיע לו כי הפרטים שמסר ישמשו לצורך משלוח דבר פרסומת. במקרה זה תנאי זה אינו מתקיים; ב. המפרסם נתן לנמען הזדמנות להודיע לו כי הוא מסרב לקבל דברי פרסומת והנמען לא עשה כן. הזדמנות זו צריכה להינתן לנמען קודם למשלוח הודעת הפרסומת. גם תנאי זה לא התקיים; ג. דבר הפרסומת מתייחס למוצר או שירות הדומה לשירות שניתן בעבר. תנאי זה אמנם מתקיים, אך לאור אי-התקיימות יתר התנאים, לא היה רשאי הנתבע לשלוח לתובעת את ההודעות נשוא התביעה. לעניין גובה הפיצוי, במקרה זה נשלחו 4 הודעות, עם אפשרות בגוף כל הודעה ללחוץ על קישור לצורך הבעת רצון להסרה מרשימת התפוצה של הנתבע. בגין כל אחת מ-4 ההודעות הראשונות, סכום הפיצוי יעמוד על 300 ש"ח. לאחר ההודעה הרביעית התובעת ביקשה הסרה של פרטיה, אך הנתבע שלח אליה 2 הודעות נוספות. בגין כל אחת משתי ההודעות הללו, יעמוד הפיצוי על 1,000 ש"ח. כן ישלם הנתבע לתובעת הוצאות משפט בסך 1,500 ש"ח וסה"כ 4,700 ש"ח.

קישור לפסק הדין המלא

[warning]פסק הדין נלקח מאתר בתי המשפט.
התמצית מתפרסמת באדיבות האתר law.co.il.
[/warning]