חזרה לעמוד הקודם

פסיקת דואר זבל: אורי נ' מדריך המקצוענים בע"מ

התובע, מדביר במקצועו, טען כי הנתבעת הטרידה אותו בשיחות טלפון רבות, בהן הציעה לו לרכוש שירותי פרסום, למרות שציין מפורשות כי אינו מעוניין בשירותי הנתבעת. הנתבעת טענה כי התביעה אינה מגלה עילה, שכן התובע לא ציין מהו החיקוק שמכוחו הוא הגיש את תביעתו, אך ביקש פיצוי מכוח הוראות סעיף 30א(י)(1) לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 ("חוק הספאם"). הנתבעת טענה כי הוראות חוק זה אינן אוסרות על ניהול שיחות טלמרקטינג.

נפסק – דין התביעה להתקבל בחלקה. התובע אכן לא נקב במקור החוקי עליו מבוססת עילת התביעה, אך אין בכך כדי להביא לדחיית תביעתו. במקרה זה אכן קיים מקור חוקי: ראשית, חוק הגנת הפרטיות אוסר על פגיעה בפרטיותו של אדם וסעיף 2(1) לחוק קובע כי פגיעה בפרטיות היא, בין היתר, "בילוש או התחקות אחרי אדם, העלולים להטרידו, או הטרדה אחרת"; בנוסף, סעיף 30 לחוק התקשורת ("הטרדה"), קובע כי "המשתמש במתקן בזק באופן שיש בו כדי לפגוע, להפחיד, להטריד, ליצור חרדה או להרגיז שלא כדין, דינו – מאסר שלוש שנים". התובע אכן הוטרד על-ידי הנתבעת וקיימת לו עילה נגדה בהתאם לחוק הגנת הפרטיות וסעיף 30 לחוק התקשורת (באמצעות העוולה של הפרת חובה חקוקה בפקודת הנזיקין). לא כל פניית טלמרקטינג עולה כדי פגיעה בפרטיות או הטרדה האסורות בחוק, אולם פניות טלפוניות חוזרות ונשנות, מטעם ספק, לנמען לו מוצע השירות, כאשר הנמען מציין פעם אחר פעם כי הדבר גורם לו לטרדה, עולות כדי פגיעה בפרטיות והטרדה כאמור. הוראות חוק הספאם, שעליהן ביקש ככל הנראה התובע לבסס את תביעתו, אוסרות על שיגור דברי פרסומת לנמענים שלא נתנו את הסכמתם לכך. הוראות סעיף 30א(ב) לחוק מונות את הדרכים שבהן נאסר על מפרסם לשלוח דברי פרסומת כאמור, כאשר מדובר ברשימה סגורה. הוראות חוק הספאם אוסרות על משלוח דברי פרסומת, בין היתר באמצעות "הודעת מסר קצר". הודעה זו מוגדרת בחוק, בין היתר, כ"מסר בזק" הכולל גם "שמע" ומועבר באמצעות רשת בזק ציבורית אל ציוד קצה של נמען. הגדרה זו חלה לכאורה גם על "מסר בזק" הכולל "שמע" המועבר לנמען באמצעות שיחת טלפון המתקיימות מול גורם אנושי ולא רק לגבי מסר מוקלט. גם אם שליחת דבר פרסום על-ידי גורם אנושי עלולה להיות מטרידה לא פחות, ולעיתים יותר, מאשר שליחת מסר באמצעי דוגמת דוא"ל או מסרון, לא ניתן להתעלם מכך שמטרתו העיקרית של חוק הספאם הייתה להתמודד עם התופעה של שליחת ספאם באמצעים המאפשרים שליחה המונית של הודעות ספאם לנמענים רבים ולא עם טלמרקטינג. בנסיבות אלה, אין מקום לפסוק לתובע פיצוי בסך 1,000 ש"ח בגין כל שיחה, אלא פיצוי בסכום כולל של 5,000 ש"ח, המשקף פיצוי נמוך יותר בגין כל אחת מהשיחות, או לחילופין, פיצוי על דרך האומדנה בגין הפרת הוראות סעיף 30 לחוק התקשורת, או פיצוי ללא הוכחת נזק לפי חוק הגנת הפרטיות. הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך 5,000 ש"ח והוצאות בסך 500 ש"ח.

קישור לפסק הדין המלא

[warning]פסק הדין נלקח מאתר בתי המשפט.
התמצית מתפרסמת באדיבות האתר law.co.il.
[/warning]