התובע טען כי הנתבעת, בעצמה ובאמצעות צד שלישי, שלחה אליו 8 מסרונים פרסומיים ללא הסכמתו, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התובע טען כי הקיש "הסר" לאחר קבלת ההודעה השישית, אך המשיך לקבל את הודעות הפרסומת. הנתבעת טענה כי היא מקפידה בהוראות החוק וכי ההודעות נשלחות על-ידי צדדים שלישיים, כאשר היא מקפידה כי אלו עומדים בהוראות הדין.
נפסק – יש לקבל את התביעה באופן חלקי. הזכות לפרטיות היא זכות יסוד במשפט הישראלי והפר הוראה זו עליו החובה לפצות את הנפגע. שליחת מסרונים אינה רק מטרד, אלא גם נוגעת לתחום ההגנה על הפרטיות. הנתבעת הודתה שנשלחו על-ידה לתובע הודעות לטלפון הנייד, אך היא הכחישה את משלוח 5 ההודעות והכירה בשליחת 3 הודעות. התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי 5 ההודעות הראשונות נשלחו על-ידי הנתבעת. אין לקבל את טענת הנתבעת לעניין הפחתת גובה הפיצוי, בנימוק כי הציבה בפני התובע את האפשרות להסרה מרשימת התפוצה. במקרה זה אין מקום להפחית מהפיצוי שקובע החוק והנתבעת תפצה את התובע ב- 1,000 ש"ח לכל הודעה (סה"כ 3,000 ש"ח) והוצאות בסך 500 ש"ח.
