חזרה לעמוד הקודם

פסיקת דואר זבל: נטע נ' פלאפון תקשורת בע"מ

התובע קיבל למכשיר הטלפון הנייד שלו שיחות טלפון רבות מטעם נציגי הנתבעת, בהן ניסו לשכנע אותו להצטרף לשירותיה. התובע ביקש שוב ושוב כי יחדלו מלהתקשר אליו, אך שמו לא הוסר מרשימת התפוצה.

נפסק

על אף שהתובע השתית את תביעתו על סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, הידוע בשמו העממי "חוק הספאם", ועל-אף ששיחות מכירה טלפוניות אינן חוסות בצל הוראות הסעיף, יש לקבל את התביעה. היסוד לכך מצוי בעובדה שזהו הליך בביהמ"ש לתביעות קטנות. התובע איננו משפטן וממילא אין עניינו בעילה המשפטית, כי אם במטרד הממשי שגרמו לו הנתבעת ושלוחיה. "חוק הספאם" איננו יצירה שלמה. החוק החסיר, לעתים בהיסח הדעת ולעתים בכוונת מכוון, רבדים שלמים של שיחות, הודעות, מסרונים ושיגורים למיניהם, שמידת ההטרדה בהם אינה פחותה ממה שביקש המחוקק למנוע. שיחות שיווק טלפוניות, שאינן השמעה של הודעה מוקלטת כי אם שיחה עם מוכרן, נמנות על החסר. מפגען הממשי כמו קורא למחוקק בקול גדול: תקן את החוק. מנה גם אותן עם "פרסומי הזבל" האסורים. אין פירוש הדבר כי מי שנפגע מאלו נותר חסר הגנה שבדין. עניין התובע בא בגדר עילות משפטיות אחרות ותכליתן להגן עליו מפני נזקן של ההטרדות הטלפוניות. הראשונה היא העילה הנזיקית בדבר הפרת חובה חקוקה (ס' 63 לפקודת הנזיקין). ה"חיקוק" הרלבנטי הוא סעיף 30 לחוק התקשורת, שעניינו בהטרדה באמצעות מתקן בזק. זוהי אמנם הוראה עונשית, אך לעניינה של עוולה לפי ס' 63 אין הדבר מעלה או מוריד. די בכך שהוראה זו נועדה להגן על הציבור מפניה של הטרדה טלפונית כדי לקבוע כי היא מטילה חובה חקוקה. מי שמתקשר ומנסה למכור לאחר את שירותי הנתבעת, בין שהוא עובד ישיר של הנתבעת או מי שאת שירותיו שכרה הנתבעת, הוא שלוח של הנתבעת וכמוהו כנתבעת עצמה. הנתבעת נושאת באחריות הנזיקית להטרדה הטלפונית שהטרידו שלוחיה את התובע, בניגוד להוראה בחוק האוסרת זאת. הנתבעת גם נהגה ברשלנות, שכן אנשיה התרשלו בווידוא קיומה של אפשרות ממשית להסיר אדם מרשימות של לקוחות פוטנציאליים. הם התרשלו בהעמדת מנגון שיבטיח כי, לכל הפחות, מעת שאדם מביע באורח מפורש את עמדתו כי השיחות הללו מטרידות אותו וכי הוא מבקש להפסיקן, תיפסקנה אותן שיחות. לא כך נוהגת חברה סבירה. בכך הפרה הנתבעת את חובתה לפי סעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין. הפרטים שמגולל כתב התביעה ממלאים את יסודות העוולות. את הנזק ניתן להעריך אך באומדנה. ההטרדה, ההפרעה והסחת הדעת הטבועות בשיחות חוזרות ונשנות של שיווק-טלפוני אינן ניתנות למדידה. הנתבעת תשלם לתובע 2,500 ש"ח וכן הוצאות בסך 500 ש"ח.

קישור לפסק הדין המלא

[warning]פסק הדין נלקח מאתר בתי המשפט.
התמצית מתפרסמת באדיבות האתר law.co.il.
[/warning]