חזרה לעמוד הקודם

פסיקת דואר זבל: ברקוביץ נ' תלבושת טי פור יו בע"מ

התובע טען כי הנתבעת שלחה אליו 95 דברי פרסומת בדוא"ל, ללא הסכמתו, במשך תקופה של למעלה משנתיים, בניגוד לסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982.

נפסק

  • התובע אישר כי במשך למעלה משנתיים לא פתח את ההודעות נשוא התביעה וכי עשה כן לראשונה בחודש אוגוסט 2015, לצורך הגשת תביעתו. בחקירתו בביהמ"ש טען התובע לראשונה כי רק באותו מועד למד על קיומו של "חוק הספאם". מבחינה אובייקטיבית של חובת תום הלב, היה על התובע, התובע בגין 95 הודעות שהתקבלו אצלו במשך למעלה משנתיים, להבהיר את העובדות כבר בכתב התביעה, בטרם מצא להתעמק בהוראות החוק השונות ובפרשנותן בפסיקה, כפי שבחר לעשות.
  • בנסיבות בהן התובע, בוודאי בהיותו תובע 'ציבורי', מנהל את תביעתו כשהוא אינו מפרט בכתב התביעה טענות עובדתיות הרלבנטיות לתביעה שהוא מגיש, באופן שיכול ויש בו משום הפעלת כוחותיו המשפטיים שלא בדרך מקובלת ותום לב, קמה לביהמ"ש הסמכות להפעיל שיקול דעת באשר לעצם מתן הסעד הנתבע על-ידי התובע בגין קבלת ההודעות ובאשר להיקפו.
  • אין לקבל את טענת הנתבעת כי יש להחזיק את התובע כמי שהסכים לקבל דברי פרסומת ממנה. הנתבעת אינה מציגה מסמך אישור הסכמה מפורשת לקבל דבר פרסומת בדוא"ל כדרישת החוק. כתחליף, היא טוענת כי בדיוור ישיר, בחנות מקוונת, מתנהגים אחרת וכי ההסכמה היא בכך שהלקוח מכניס כתובת מייל לאתר. אין לקבל כי מבנה הסכמה נטען זה מקבל גיבוי מלשון החוק וממטרתו. העברת הנטל לתובע להוכיח שלא נרשם לאתר מפקיעה את תכלית החוק, הבא להגן על הנמענים.
  • גם טכנית, גרסת הנתבעת לא הוכחה. לא הוצג קיומו המלא של מנגנון ההרשמה באתר ו/או כי מדובר באופן בלעדי להכנסת כתובות לרשימת התפוצה של הנתבעת. אין בהכנת המייל לאתר הנתבעת, באופן שהוצג, משום אישור מפורש לאמור בתקנון. לאחר עיון בתקנון, ספק אם אכן הכתוב בו מלמד על הסכמה מפורשת של הלקוח לקבלת דברי פרסומת באופן שוטף.
  • הנתבעת שלחה לתובע 95 הודעות. התובע לא ביקש מעולם להסיר עצמו מרשימת התפוצה. הנתבעת לא הוכיחה שהתובע נרשם למאגר ושאישר לה לשלוח לו דברי פרסומת. האם הנתבעת הפרה את הוראות החוק "ביודעין"? הגם שביהמ"ש התרשם כי ברמה הסובייקטיבית הנתבעת לא היתה מודעת כלל להפרה המתמשכת מול התובע, הרי שהיא מוחזקת כמי שהפרה את החוק "ביודעין".
  • לצורך קביעת הפיצוי יש לבחון את התנהלות התובע, ש"ישן על זכויותיו", לא פתח את המיילים ולא פעל לבלימת שטף ההודעות ו/או להגשת "תביעה יעילה" משך למעלה משנתיים. גם אם תתקבל גרסת התובע כי לא היה מודע לחוק הספאם עד לאחרונה, מדוע יש לאחוז נגד הנתבעת שרשרת של 95 הודעות, שהתארכה רק בשל נסיבות אקראיות בהיסטוריה האישית של התובע.

התובע הוכיח כי הוא זכאי לפיצוי ללא הוכחת נזק בגין ההפרות שנוגעות לצורת ההודעה, הכתובות שעליה ומנגנון ההסרה שלה. ככל שמדובר בהפרות החוק, הוא אישית לא נפגע מהן "בזמן אמת". מאידך, מתברר כי "בתקופת מודעותו" קיבל התובע 9 הודעות מפרות (ועוד 14 לאחר הגשת התביעה, שאינן חלק מהתביעה). יש לחייב את הנתבעת בגין אותן הודעות שנשלחו אל התובע החל מאוגוסט 2015 וכן לייחס תוספת גלובאלית של פיצוי בגין קבלת ההודעות קודם למועד זה, אך וודאי לא פיצוי בגין 95 הודעות. הנתבעת תפצה את התובע ב-9,000 ש"ח וכן תישא בהוצאות בסך 500 ש"ח.

קישור לפסק הדין המלא

[warning]פסק הדין נלקח מאתר בתי המשפט.
התמצית מתפרסמת באדיבות האתר law.co.il.
[/warning]