חזרה לעמוד הקודם

פסיקת דואר זבל: כהן נ' סמארט קלאב אחזקות בע"מ ואח'

בקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה משלוח הודעות פרסומת שלא כדין. המבקשת מחזיקה בתיבת דוא"ל מטעם מקום עבודתה (משרד עו"ד). המשיבה 1 היא חברת אחזקות, המחזיקה במשיבות 2-3, שתיהן מפעילות מועדוני לקוחות בקשר למשחקים והגרלות של הטוטו ומפעל הפיס. המשיבה 4 מספקת שירותי דיוור אלקטרוני. המבקשת טענה כי קיבלה לתיבת הדוא"ל שלה 5 דברי פרסומת, המזמינים אותה להשתתף חינם בהגרלות, כאשר לחיצה על הקישורית העבירה אותה לאתרי המשיבות 1-3, והכל בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. ביום 24.11.2014 דחה ביהמ"ש בקשה לאישור הסדר פשרה במסגרת התובענה.

נפסק

קשה לקבל את עמדת המשיבות כי הדיוור אינו מהווה "דבר פרסומת", שכן מטרתו הייתה ליידע את המבקשת אודות מבצעי חינם של המשיבות. אמנם כותרות הפרסומות הן "השתתפות חינם", אך לצורך ההשתתפות יש להשאיר פרטים שיביאו להמשך ההתקשרות. ציפייתם של המפרסמים שהמשתתפים בהגרלת חינם יוסיפו וירכשו את מרכולתם עולה מהעדויות בתיק. הגדרת "דבר פרסומת" אינה דורשת כי ההתקשרות הראשונית תביא להוצאת כספים מיידית, אלא רק שתוביל לכך או תעודד הוצאת כספים. כך בדיוק נהגו המפרסמים. סעיף 30א לחוק אוסר על מפרסם לשלוח דבר פרסומת ללא קבלת הסכמה מפורשת ומראש של הנמען. אין מחלוקת כי המבקשת לא ביקשה לשלוח לה פרסומת בעניין מועדוני לקוחות של הטוטו או של מפעל הפיס; כי לא רכשה מוצר או שירות רלוונטיים; וכי לא קיבלה הודעה מהמפרסם שהפרטים שמסרה ישמשו לצורך משלוח דברי פרסומת.

המשיבה 4 טענה כי המבקשת נרשמה לאתרים של חיפוש עבודה או לימודים, וכך נכנסה למאגר הלקוחות שלה. גם אם המבקשת מסרה את פרטיה לשם קבלת מידע ספציפי הקשור בלימודים או עבודה, סעיף 30א(ג)(3) קובע מפורשות שהדבר אינו מאפשר משלוח דברי פרסומת בשטח אחר לחלוטין. לכן, גם מבלי לבחון לפרטי פרטים את נושא הרשמת המבקשת לאתר, גם לפי גרסת המשיבה 3 מדובר בהפרה ברורה של החוק. הואיל ודברי הפרסומת שנשלחו למבקשת אינם נושאים את פרטי המשיבות כנדרש בסעיף 30א(ה)(1) לחוק, לכאורה הפרו המשיבות גם סעיף זה. ככל שהמשיבות שלחו דבר פרסומת מפר לתיבת דואר שהמבקשת משתמשת בה, די בכך כדי לענות על דרישות החוק. המשיבות 1-3 ניסו להתחמק מאחריותן באמצעות הטלת מגבלות על המדוורת, המשיבה 4. גם אם סברו המשיבות 1-3 כי יצאו ידי חובתן כאשר הגבילו את אחריותן בהסכם עם השותפים, או כאשר דרשו מהשותפים לא לשלוח "דואר זבל", איך בכך כדי להוציאן מגדר הגדרת "מפרסם" ולהגביל את אחריותן לדיוור. סעיף 30א(י)(5) קובע חזקה שמפרסם ששיגר דבר פרסומת עשה כן ביודעין, אלא אם כן הוכיח אחרת. איש מהמשיבים לא הוכיח אחרת. הוכח כי כל אחת מהמשיבות הפרה את הוראות החוק. המבקשת תבעה פיצוי ללא הוכחת נזק בתביעתה האישית ויש לדחות דרישה זו משהוגשה התביעה במסגרת תובענה ייצוגית. דרישה לפיצוי ללא הוכחת נזק אינה מוציאה את אופן כימות הנזק, שהתובעת העמידה על 20 ש"ח לכל דבר פרסום. יש לדחות את טענת המשיבות כי המבקשת לא פירטה את נזקיה. הנזק נובע מדברי המבקשת כי נגרמו לה הטרדה ועוגמת נפש. עילת התביעה מניחה גרימת נזק. די בשלב זה בכימות לכאורי של הנזק ושל הקבוצה, שלא נסתר על-ידי המשיבות. המבקשת הוכיחה את התנאים לאישור התובענה כייצוגית.

קישור לפסק הדין המלא

[warning]פסק הדין נלקח מאתר בתי המשפט.
התמצית מתפרסמת באדיבות האתר law.co.il.
[/warning]