חזרה לעמוד הקודם

פסיקת דואר זבל: אלבז נ' פלקו בעמ ואח'

התובעת טענה כי נשלחו אליה 13 מסרונים בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התביעה נגד הנתבעת 1 נדחתה בהסכמה. הנתבע 3 לא הופיע לדיון.

נפסק

מספר ההפרות הוא 13, מתוכן 4 לאחר בקשה מפורשת להסרה. אי-הופעתו של נתבע 3 אינה מוסיפה לנסיבות המקלות. הנתבעת 2 לא הצליחה להסביר כיצד נשלחו ההודעות לתובעת ומדוע לא קיימה מערכת בקרה לבחון פעם אחר פעם את תפוצת ההודעות, באופן מקצועי ומבוקר. אין ממש בטענה לפיה חלק מההודעות לא נשלחו כלל, הואיל וקיים "חוסר היגיון בשליחתן". מדובר בהודעות שנשלחו לתובעת, חלקן ללא הסכמה וללא הסרה וחלקן ללא הסכמה ולאחר הודעת הסרה. מדובר ב-13 הודעות חוזרות ונשנות, בהן מופיע שמה של הנתבעת 2 מפורשות ובכך היא עונה להגדרת "מפרסם" בחוק. יש לחתור לשיטת תעריפים בתביעות "ספאם", כדי למנוע העדר עקביות וחוסר שיוויון בתוצאת הדין בין אולמות בית המשפט. הודעות "ספאם" עד שנתיים לאחור יזכו לרף הגבוה של הפיצוי במקרים המתאימים לחומרה, ומעבר לכך לאחור, ייחשבו לאיסוף חסר תום לב של הודעות, והתעריף יעמוד על מחצית סכום הפיצוי המקסימלי. יש להבדיל בין עסק או חברה בע"מ עתירי ממון, עם מחזור עסקי גדול, לבין זו הקרובה להיות חדלת פרעון או כזו שטעותה השיווקית בניסיון לשרוד או להתפתח תביא אסון לפתחה. כן יש להבדיל בין התובע הסדרתי לבין האדם הרגיל. במקרה דנן, יש לפסוק פיצוי ברף העליון עבור 4 ההודעות שנשלחו לאחר בקשת ההסרה וכן בגין ההודעה הראשונה. ביחס ליתר ההודעות ייפסק פיצוי על הצד הנמוך בסך 800 ש"ח. סה"כ, ישלמו הנתבעים 2-3 לתובעת סך של 8,600 ש"ח בצירוף הוצאות בסך 500 ש"ח.

קישור לפסק הדין המלא

[warning]פסק הדין נלקח מאתר בתי המשפט.
התמצית מתפרסמת באדיבות האתר law.co.il.
[/warning]