חזרה לעמוד הקודם

פסיקת דואר זבל: דיין נ' שטראוס מים בע"מ

התובעת טענה כי הנתבעת שיגרה אל תיבת הדוא"ל שלה 5 דברי פרסומת שעניינם בשיווק בר המים "תמי 4", למרות שמעולם לא נתנה את הסכמתה המפורשת מראש לקבלתם, ובניגוד לסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. עוד נטען כי באחת ההודעות לא הופיעה המילה "פרסומת" בכותרת ההודעה. הנתבעת טענה כי דברי הפרסומת שוגרו ללא ידיעתה, שכן היא מקדמת את מוצריה באמצעות חברות שיווק ופרסום וכי ההודעות נשלחו על-ידי חברת "סקינדו". עוד טענה הנתבעת כי מבירור שערכה עולה כי התובעת נתנה את הסכמתה לסקינדו באופן מפורש.

נפסק

אין מחלוקת כי ההודעות שנשלחו אל התובעת הן בבחינת "דבר פרסומת" וכי הנתבעת עונה על הגדרת "מפרסם" לפי החוק. דין התביעה להתקבל, אך לא ביחס למלוא הסכום שנתבע. לאחרונה התרחבה מאוד התופעה לפיה שיגור דברי הפרסומת לא נעשה במישרין על-ידי החברות המסחריות, אלא הן מתקשרות לצורך כך עם חברות פרסום, המשגרות את דברי הפרסומת ללקוחות פוטנציאליים של החברות המסחריות שאותרו על-ידן בדרך כזו או אחרת. במקרים רבים כוללת ההתקשרות בין החברות התחייבות של חברת הפרסום לשגר את דברי הפרסומת לפי החוק וכן התחייבות לשיפוי. בנסיבות בהן מתבססת הגנת הנתבעת על חברת סקינדו ופעולותיה, היה על הנתבעת לכל הפחות להביאה לעדות, שלא לומר לשלוח לה הודעת צד ג'. נציג הנתבעת אף לא ידע להסביר את המסמכים שצורפו לכתב ההגנה. הנתבעת לא עמדה בנטל הראיה שמוטל עליה ולא הצליחה להסיר מעל כתפיה את האחריות לעצם שיגור דברי הפרסומת נשוא התביעה. אין לאפשר לחברות מסחריות להסתתר מאחורי חברות שיווק עלומות שרק הן יכולות להצביע על זהותן. יש לפסוק לתובעת פיצוי בסך 700 ש"ח עבור כל הודעה וסה"כ 3,500 ש"ח (וכן הוצאות בסך 400 ₪).

קישור לפסק הדין המלא

[warning]פסק הדין נלקח מאתר בתי המשפט.
התמצית מתפרסמת באדיבות האתר law.co.il.
[/warning]