חזרה לעמוד הקודם

פסיקת דואר זבל: פנחס נ' טוטוקרד 5 בע"מ

התובע טען כי הנתבעת שלחה לו מסרון המהווה "דבר פרסומת", ללא הסכמתו, ובניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעת טענה, בין היתר, כי לא שלחה את ההודעה, כי היא אינה מטעמה, וכי התובע הופעל על-ידי חברת spam off הגובה אחוזים מתביעות ספאם המוגשות באמצעותה.

נפסק

 האם יש טעם לפגם בכך שהתובע הסתייע בחברת "ספאם אוף" להגשת תביעתו והוכחתה? על אף הסכנות עליהן עמד ביהמ"ש בפסק-דינו, ביחס לפעילות חברות דוגמת "ספאם אוף", פעילותן של חברות המעודדות הגשת תביעות ומסייעות בידי התובעים (כל עוד הדבר נעשה בתום-לב ובשקידה סבירה), היא רצויה ומשמשת משקל נגד לפעולתן הנמרצת של החברות המסחריות במאמצי השיווק האגרסיביים. על ביהמ"ש להיות מודע לכך שקיימים כוחות הפועלים מאחורי הקלעים ולוודא כי אכן השפעתם בעניין הנדון מועילה ואינה הרסנית. במקרה זה התבטאה תרומתה של "ספאם אוף" להליך, מעבר לסיוע לתובע בהגשת כתב התביעה, גם בהוכחת הקשר הנטען בין המסרון שקיבל התובע לבין הנתבעת. בעזרה בניסוח כתב התביעה ובעובדה שכתבי התביעה הינם זהים אין כל רבותא וטרונייתה של הנתבעת בהקשר זה אינה ברורה. דווקא משום שמדובר בחברה המסייעת בידי תובעים רבים, על ביהמ"ש להקפיד ולוודא כי אכן מוצג בפניו המסרון המקורי שהתקבל, על גבי מכשירו הסלולרי של התובע. יש להקפיד עוד על הוכחת הקשר בין המסרון לבין הנתבעת. הנתבעת הדגישה כי באותה עת שבה נשלח המסרון עבדה בשיתוף פעולה עם עשרות חברות פרסום, מהן רכשה "לידים" לפרטי לקוחות פוטנציאליים, כאשר בכל התקשרות המודגש כי על החברות לפעול לפי החוק בלבד. עוד טענה הנתבעת כי אינה יודעת למי שייך המספר ממנו נשלח המסרון. הראיות שהובאו מטעם התובע להוכחת תביעתו, ובפרט להוכחת הקשר בין הנתבעת לבין המסרון, היו במידה מספקת כדי להעביר את נטל הבאת הראיות להפריך אל כתפי הנתבעת. החוק קובע במפורש כי מפרסם ייחשב לא רק מי שמשווק את נושא הפרסומת בעצמו, אלא גם מי שתוכנו של דבר הפרסומת עשוי לפרסם את עסקיו או לקדם את מטרותיו. לשון אחר, הן החברה המסחרית והן חברת הפרסום עלולות לחוב בשל אותו מסרון. לפי הדין והפסיקה, על-מנת לחייב חברה בפיצוי מקום בו נשלח דבר הפרסומת על-ידי מי מטעמה, אך לא על-ידה במישרין, יש להוכיח כי הנתבעת היתה מודעת לכך שדבר הפרסומת המפר נשלח מטעמה, ולכל הפחות הסכימה לכך בשתיקה (סעיף 15 לפקודת הנזיקין). במקרה זה הוכח כי הנתבעת הייתה מודעת לכך שחברת הפרסום שפעלה מטעמה פעלה בניגוד לדין. קיימת מודעות אצל הנתבעת, לכל הפחות בעצימת עיניים, בעניין האופן בו פעלו חברות הפרסום מטעמה להשיג את פרטי הלקוחות הפוטנציאליים. הנתבעת תפצה את התובע ב-400 ש"ח וכן תישא בהוצאות בסך 100 ש"ח.

קישור לפסק הדין המלא

[warning]פסק הדין נלקח מאתר בתי המשפט.
התמצית מתפרסמת באדיבות האתר law.co.il.
[/warning]