חזרה לעמוד הקודם

פסיקת דואר זבל: בן-חור נ' מנפאואר ישראל בע"מ

תביעה שעילתה 25 מסרונים ששלחה הנתבעת לתובע, לטענתו בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התובע טען כי לא הסכים למשלוח המסרונים, כי לא נרשם לשירותי הנתבעת וכי בקשותיו להסרה מרשימת התפוצה לא נענו. הנתבעת טענה, בין היתר, להיעדר יריבות וכי כתב התביעה אינו מפרט את תוכן ההודעות, העתקן לא צורף וכי לא הוכח הקשר בין הנתבעת למסרונים. הנתבעת טענה כי היא מספקת שירותים בתחום ההשמה ומשאבי האנוש וכי התובע מעולם לא נרשם לשירותיה, אינו מוכר לה ופרטיו אינם מצויים במאגריה. עוד טענה הנתבעת כי ממילא המסרונים אינם מהווים "דבר פרסומת" לפי החוק.

נפסק

בדיון שנערך הציג התובע את העתקי המסרונים. בתגובה, טענה הנתבעת כי התובע פנה אליה במסגרת גיוס עובדים שביצע וכי אז הוכנסו פרטיו למאגר. השאלה העומדת להכרעה היא האם המסרונים שנשלחו לתובע מהווה "דבר פרסומת" האסור במשלוח לפי החוק. כבר נפסק כי אף הודעות שאינן מעודדות הוצאת כספים באופן מידי וישיר, אלא באופן עקיף בלבד, כגון מתן הטבה בחינם, או צירוף למועדון לקוחות, מהוות "דבר פרסומת", שכן יש בהן אלמנט מסחרי, שמטרתו להעמיק את הקשר עם הלקוחות ובסופו של דבר לעודד את הנמען להוציא כספים "בדרך אחרת". עם זאת, במקרה זה מדובר בהודעות שעניינן הצעות עבודה גרידא. הודעות אלה, אין בהן באופן ישיר או עקיף, באופן מידי או בטווח הרחוק, כל עידוד של התובע, הנמען, לרכוש מוצר או שירות או להוציא כספים. אמנם, עיסוקה של הנתבעת הוא בהשמת עובדים ויש לה אינטרס כלכלי בעניין, אך אין בכך כדי להפוך את ההודעות שנשלחו אל התובע ל"דבר פרסומת" לפי החוק. לפיכך מתייתר הצורך לדון בשאלת קיומה או היעדרה של הסכמת התובע לקבלת ההודעות. התביעה נדחתה. התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך 800 ש"ח.

קישור לפסק הדין המלא

[warning]פסק הדין נלקח מאתר בתי המשפט.
התמצית מתפרסמת באדיבות האתר law.co.il.
[/warning]