חזרה לעמוד הקודם

פסיקת דואר זבל: דנציגר נ' חגית טסה בע"מ

תביעה לפיצוי בגין משלוח מסרונים למכשיר הטלפון הנייד של התובעת, לפי סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התובעת טענה כי לא הסכימה כי הנתבעת תשלח אליה דברי פרסומת וכי הנתבעת התעלמה מבקשותיה להסרה. הנתבעת טענה כי התובעת מסרה לה את פרטיה במסגרתה הצטרפותה למועדון הלקוחות שלה וכי השליטה במערכת שליחת המסרונים, לרבות הטיפול בבקשות הסרה, מצויה בידי חברת בזק, כלפי הגישה הודעת צד שלישי. בזק טענה כי תפקידה מתמצה באספקת הפלטפורמה למשלוח המסרונים ואינו קשור לניהול מועדון הלקוחות של הנתבעת.

נפסק

משלא הוכח אחרת, יש להניח כי במסגרת הצטרפותה למועדון הלקוחות של הנתבעת, התובעת נתנה את הסכמתה לקבל חומר פרסומי ולפיכך יש לקבוע כי שלושת המסרונים הראשונים נשלחו אליה כדין. עיון במסרונים מלמד שבכל אחד מהם צוינה במפורש האפשרות לבקש הסרה באמצעות משלוח מסרון חוזר עם המילה "הסר". דא עקא, שבקשות ההסרה של התובעת כללו סימני קריאה שאותם הוסיפה למילה הסר. כך קרה שהמערכת האוטומטית המטפלת בבקשות ההסרה לא הצליחה לזהות את הבקשות והן לא נקלטו ולכן גם לא טופלו. התובעת, שטענה כי הוטרדה מההודעות, לא ניסתה לברר עם הנתבעת מה הסיבה לכך שאלו המשיכו להגיע חרף בקשות ההסרה, על אף שיכלה לעשות כן בדרך פשוטה של התקשרות למספר הטלפון שהופיע בכותרת המסרונים, או בפנייה ישירה אל הנתבעת. בחירתה של התובעת לא לעשות זאת אינה משקפת אופן התנהלות של אדם סביר המבקש לא להיות מוטרד מפרסומות המשוגרות למכשיר הטלפון שלו. מצב בו בקשות ההסרה של התובע לא התקבלו כיוון שלא הקפידה על הנחיות הנתבעת, הרי שמשלוח ההודעות לאחר בקשות ההסרה הלא תקינות איננו מהווה הפרה של הוראות החוק. התביעה נדחית. התובעת תישא בהוצאות הנתבעת וצד ג' – 400 ש"ח לכל אחת מהן.

קישור לפסק הדין המלא

[warning]פסק הדין נלקח מאתר בתי המשפט.
התמצית מתפרסמת באדיבות האתר law.co.il.
[/warning]