תביעה מכוח סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, ביחס דברי פרסומת שנשלחו לטלפון הנייד של התובע. התובע טען כי לא נתן את הסכמתו לקבלת דברי פרסומת מהנתבעת וכי היא אפשרה את ההסרה ממועדון הלקוחות רק בדרך של לחיצה על "היפר קישור" ולא באותה הדרך בה נשלחה ההודעה. הנתבעת טענה כי אמו של התובע הצטרפה למועדון הלקוחות שלה והסכימה לקבל דברי פרסומת, אך לא תמכה טענה זו בראיה כלשהי.
נפסק
הנתבעת לא הוכיחה כי התובע או אמו נתנו את הסכמתם למשלוח מסרוני הפרסומת ודי בכך כדי לבסס את קבלת התביעה. עיון במסרונים מלמד שהדרך היחידה שצוינה בהם לבקשת הסרה הייתה לחיצה על קישור שהופיע בהם וניסיונותיו של התובע להביא להסרתו בדרך של שליחת מסרון נכשלו בכל פעם מחדש. התובע, הטוען כי הוטרד מקבלת המסרונים, נמנע מלחיצה על הקישור ואף לא ניסה לפנות אל שירות הלקוחות של הנתבעת. בחירתו של התובע שלא לפעול בדרך זו, במשך כ-4 חודשים, אינה משקפת את אופן התנהלותו של אדם סביר המבקש שלא להיות מוטרד מפרסומות המשוגרות אל מכשיר הטלפון שלו. יש לקבל את התביעה בחלקה ולחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 1,000 ש"ח, בתוספת הוצאות בסך 400 ש"ח.
