חזרה לעמוד הקודם

פסיקת דואר זבל: אופנהיים נ' א.ג.ש ייעוץ פיננסי בע"מ ואח'

התובע טען כי על הנתבעים לפצותו בקשר עם דברי פרסומת שנשלחו אליו ללא רשות או הסכמה. הנתבעים מכחישים את משלוח ההודעות.

נפסק

"דבר פרסומת", כמובנו בסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, נשלח לטלפון הנייד של התובע. לא התובע עצמו פנה לנתבעים בעקבות קבלת דבר הפרסומת, אלא חברת ספאם אוף ערכה את הבדיקות טרם הגשת התביעה. נציג חברה זו לא התייצב לדיון ולא העיד ונחקר על הפעולות שביצע לשם גיבוש הנתונים העומדים ברקע טענות התביעה. יש להזכיר את קביעותיו של ביהמ"ש בעניין שבתיאל [ת"ק 38925-04-16], כי אין מחלוקת כי "מפרסם" הוא גם מי שתוכנו של דבר הפרסומת עשוי לפרסם את עסקיו (וייתכן כי מדובר בנתבעת), אולם כדי לחייב מפרסם בפיצוי נדרש כי משלוח ההודעה יהיה ביודעין. לא הוכח כי הנתבעת היא מי ששלחה את ההודעה באופן ישיר אל התובע, מאחר שהתובע לא נכנס לקישור עצמו בהודעה ולא הוכחו נסיבות משלוח ההודעה. התביעה לא הוכחה ודינה להידחות. התובע יישא בהוצאות הנתבעים בסך 300 ש"ח.

קישור לפסק הדין המלא

[warning]פסק הדין נלקח מאתר בתי המשפט.
התמצית מתפרסמת באדיבות האתר law.co.il.
[/warning]