חזרה לעמוד הקודם

פסיקת דואר זבל: גיונה נ' לירם אקסלוסיב 86 בע"מ

התובע טען כי הנתבעת (חברה לשיווק הלבשה וביגוד – Keds) שלחה לו 32 מסרונים פרסומיים שלא כללו אפשרות הסרה, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעת טענה כי אשתו של התובע ביקשה להצטרף למועדון הלקוחות של הנתבעת ומסרה את המספר אליו נשלחו ההודעות. אשתו של התובע לא רק שלא פנתה להסרת פרטיה, אלא אף חידשה את החברות במועדון לשנה נוספת ואישררה את הסכמתה לקבל הודעות פרסומיות.

נפסק

דין התביעה להתקבל בחלקה. אין חולק כי התובע קיבל 32 הודעות פרסומיות מהנתבעת באמצעות מסרונים. בהודעות צוין מספר הטלפון של הנתבעת ולעיתים כתובתה במרשתת, אולם לא צוינה אפשרות ההסרה. התובע זנח את טענתו להיעדר הסכמה ראשונית לקבלת ההודעות הפרסומיות. המחלוקת שנותרה נוגדת לטענת היעדר פירוט דרך ההסרה בהודעות הנתבעת. הודעות הפרסומת נשלחו לתובע במסרון, אך לא ניתנה לו האפשרות להשיב הודעת סירוב באותו האופן (שליחת מסרון), אלא ניתנה לו האפשרות להתקשר למוקד הסרה טלפוני. בכך הפרה הנתבעת את הוראות סעיף 30א(ד) לחוק. אין הצדק לפסוק את מלוא הפיצוי הסטטוטורי שעה שהתובע זנח את טענתו לעניין העדר הסכמה. התובע אף לא פעל לבצע פעולות הסרה גם כאשר נשלחו אליו מסרונים שכללו את אפשרות ההסרה בדרך קלה. יש להעמיד את הפיצוי בגין כל הפרה בסך 250 ש"ח. הנתבעת תשלם לתובע 8,000 ש"ח וכן שכ"ט עו"ד בסך 3,500 ש"ח.

קישור לפסק הדין המלא

[warning]פסק הדין נלקח מאתר בתי המשפט.
התמצית מתפרסמת באדיבות האתר law.co.il.
[/warning]