חזרה לעמוד הקודם

פסיקת דואר זבל: רז נ' אימפרשן מדיה בע"מ

בקשת רשות ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי מרכז [רת"ק 19317-08-16], שדחתה בקשת רשות ערעור של המבקש על פסק דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות בפ"ת [ת"ק 52183-02-15]. ביהמ"ש לתביעות קטנות קיבל חלקית את תביעת המבקש והורה למשיבה לשלם לו 10,000 ש"ח כפיצוי עבור משלוח הודעות אלקטרוניות בהן לא צוינה המילה "פרסומת". ביהמ"ש לתביעות קטנות קבע כי המשיבה קיבלה הרשאה למשלוח הודעות פרסומת למבקש (שכן פרטיו התקבלו מרישום בדף נחיתה של חברת פרופורציה, תוך שהמבקש סימן כי הוא מאשר את התקנון). עוד קמא ביהמ"ש לתביעות קטנות כי אפשר, כטענת המבקש, כי פלוני גנב את זהותו ונתן הרשאה, אך אין בכך כדי לקבוע כי המשיבה הפרה את הוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, הואיל ולא שלחה "ביודעין" דבר פרסומת בניגוד לחוק.

נפסק

רשות ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות, לרבות בתביעות מכוח חוק הספאם, ניתנת במקרים חריגים במיוחד, קל וחומר ברשות ערעור שנייה במספר. עניין זה אינו בא בגדר המקרים החריגים. הסכום שנפסק למבקש הולם את נסיבות העניין או לפחות אינו חורג במידה משמעותית מן הסכום הראוי במידה המצדיקה מתן רשות ערעור. ייתכן כי ישנה שאלה העולה מפסיקת ביהמ"ש לתביעות קטנות ממנה עלול להשתמע כי המשיבה יצאה ידי חובתה בכך שהראתה כי פרטי הדוא"ל של המבקש הוזנו למאגריה, אף שלא הביאה פרט נוסף כלשהו המאמת את טענתה כי המבקש עצמו הזין את הפרטים. המחוקק קבע כי הנתבע הוא שעליו להראות כי ביקש את הסכמת התובע למשלוח הודעות פרסומת וכי ההסכמה ניתנה. ככלל, העובדה כי הנתבע אינו מסוגל להראות כי ההסכמה ניתנה לו נוכח קושי טכני כזה או אחר אינה יכולה לשמש לו כטענת הגנה. במובן זה יש לכאורה טעם בטענת המבקש לפיה יש לפרש את דרישת הידיעה (כי שוגר דבר פרסומת ביודעין) בצמצום, שאם נאמר אחרת ישנו חשש שמא חברות העוסקות בדיוור הודעות פרסומת יקבלו את כתובות הדואר של פלונים מגורמים אחרים ויזינו אותם למאגריהם; ואותם פלונים לא יוכלו לתבוע בגין הפרת החוק, שכן חברות אלה יטענו כי לא ידעו שהדבר נעשה שלא בהסכמתו של פלוני. פרשנות מעין זו אינה עולה בקנה אחת עם תכלית החוק לצמצם את תופעת הספאם. נציג המשיב העיד כי אין באפשרותה לוודא כי הפרטים שהגיעו אליהם הגיעו מן המבקש וביהמ"ש קבע כי לא ניתן לקבוע כי המבקש הוא שנתן את הסכמתו למשלוח ההודעות, משלא נמצא כל פרט מזהה נוסף המאשר זאת. לכאורה יש אפוא קושי מסוים בכך שנפסק כי די היה במידע שהציגה המשיבה לפטור אותה מחובת הפיצוי הקבועה בחוק ונראה לכאורה כי יש צורך ברמה גבוהה יותר של מידע. עם זאת, בנסיבות העניין דין בקשת רשות הערעור להידחות.

קישור לפסק הדין המלא

[warning]פסק הדין נלקח מאתר בתי המשפט.
התמצית מתפרסמת באדיבות האתר law.co.il.
[/warning]