התובע טען כי על הנתבעים לפצות אותו בגין הודעות פרסומת שנשלחו למכשיר הטלפון הנייד שלו, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעים הכחישו את משלוח ההודעות.
נפסק
דברי פרסומת נשלחו לטלפון הסלולרי של התובע. לא התובע עצמו פנה לנתבעים בעקבות קבלת דברי הפרסומת, אלא חברת "ספאם אוף". נציג החברה לא התייצב לדיון ולא העיד על הפעולות שבוצעו לשם גיבוש הנתונים העומדים ברקע טענות התביעה. אין מחלוקת כי "מפרסם" הוא גם מי שתוכנו של דבר הפרסומת עשוי לפרסם את עסקיו וייתכן כי מדובר בנתבעת. אולם כדי לחייב מפרסם בפיצוי נדרש כי משלוח ההודעה יהיה ביודעין בניגוד להוראות החוק. לא הוכח כי הנתבעת היא מי ששלחה את ההודעה באופן ישיר אל התובע, מאחר שהתובע לא נכנס לקישור עצמו בהודעה ולא הוכחו נסיבות משלוח ההודעה לתובע. לא מתקיים רכיב ה"ביודעין" הנדרש לצורך חיוב הנתבעת בפיצוי. נוכח תוצאה זו אין ביהמ"ש נדרש להביע את דעתו בשאלת מעורבותה של חברת ספאם אוף בהליך והאם די במעורבות זו לצורך דחיית התביעה. התביעה נדחתה. התובע יישא בהוצאות הנתבעים בסך 300 ש"ח.
