חזרה לעמוד הקודם

פסיקת דואר זבל: מרזוק נ' לאומי קארד בע"מ

התובע טען כי הנתבעת שלחה לו הודעות פרסומת בדוא"ל, ללא הסכמתו, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, ואף לאחר שביקש את הסרתו מרשימת התפוצה. הנתבעת טענה כי אדם בשם "משה מרזוק" נרשם מיוזמתו באמצעות המחשב לקבל ממנה הודעות פרסומת, תוך ציון כתובת המייל של התובע, ולפיכך פעלה כדין במשלוח ההודעות. לעניין ההסרה, הנתבעת טענה כי בקשת ההסרה הגיעה מטעם התובע אישית ולא מטעם הנרשם המקורי (משה מרזוק).

נפסק

אביו של התובע נושא את השם "משה מרזוק" ומספר תעודת הזהות שנמסר בעת הרישום אצל הנתבעת הוא מספר תעודת הזהות של אביו של התובע. התובע הבהיר כי לא פנה אל אביו לבדוק אם אכן עשה שימוש בכתובת המייל שלו ואף לא הביא אותו לעדות על-מנת שימסור גרסה ביחס לנסיבות הרישום. העובדה שהתובע לא הביא את אביו כעד מטעמו יוצרת חזקה שבעובדה שאילו היה מעיד, הוא היה תומך דווקא בגרסת הנתבעת, קרי: שאכן מסר את כתובת המייל של התובע לצורך קבלת הודעות פרסומת של הנתבעת. הנתבעת פעלה כדין במשלוח הודעות הפרסומת למייל של התובע. התביעה נדחתה ללא צו להוצאות.

קישור לפסק הדין המלא

 

[warning]פסק הדין נלקח מאתר בתי המשפט.
התמצית מתפרסמת באדיבות האתר law.co.il.
[/warning]