חזרה לעמוד הקודם

פסיקת דואר זבל: יפה נ' הבימה תאטרון לאומי בע"מ (חל"צ)

התובעת טענה כי הנתבעת שלחה לה מסרונים הכוללים דברי פרסומת, ללא הסכמתה, ובניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התובעת טענה כי הנתבעת המשיכה במשלוח המסרונים גם לאחר שפנתה אליה בכתב בעניין וגם לאחר הגשת התביעה. הנתבעת ציינה כי פרטי התובעת מצויים בידה בעקבות רכישת כרטיסים בשנת 2008 והדגיש כי אין בידי הנתבעת, בשל חלוף הזמן, תיעוד להסכמת התובעת למשלוח.

נפסק

התובעת זכאית לפיצוי בשל הפרת הוראות החוק. הנתבעת ראתה להסתמך על כך ששלחה הודעה ללקוחותיה, או לאלה הרשומים במאגריה, כי אם אינם מעוניינים בקבלת דברי הפרסומת, עליהם לבקש להסירם מהמאגר. פעולה זו אינה תואמת את הוראות החוק, המחייבות לקבל מהנמען הסכמה מפורשת בכתב לקבלת דברי הפרסומת. ממילא היה על הנתבעת להסיר את התובעת ממאגריה, הן משום שלא הודיעה שברצונה להיכלל בו והן על-פי דרישתה המפורשת להסרה. גם לאחר קבלת המכתב וגם לאחר קבלת כתב התביעה, לא חדלה הנתבעת ממשלוח המסרונים. התנהלות זו מחייבת התייחסות מחמירה. אין להתעלם מהכמות המרובה של המסרונים. מנגד, ראוי לתת משקל מה לכך שהיה על הנתבעת להקטין את הנזק ולנסות ולבצע הסרה אלקטרונית באמצעות משלוח מסרון חוזר, כפי שנאמר במסרונים. הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי כולל בסך 20,000 ש"ח וכן הוצאות משפט בסך 500 ש"ח.

קישור לפסק הדין המלא

 

[warning]פסק הדין נלקח מאתר בתי המשפט.
התמצית מתפרסמת באדיבות האתר law.co.il.
[/warning]