חזרה לעמוד הקודם

פסיקת דואר זבל: אלמקייס נ' וי.אר אינטראקטיב בע"מ

התובע טען כי נרשם לאתר הנתבעת על-מנת לרכוש קופון הנחה, אך כי לא נתן את הסכמתו המפורשת למשלוח פרסומות. לטענתו, החל מאותו מועד החלה הנתבעת לשגר אליו הודעות פרסומת בדוא"ל, גם לאחר שניסה להסיר עצמו מרשימת התפוצה. התובע טען כי נשלחו אליו 32 הודעות פרסומת בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעת טענה, בין היתר, כי ההודעות נשלחו לתובע בהסכמתו וכי לא הגיעה אליה כל הודעת סירוב מכתובת המייל הרשומה במערכותיה.

נפסק

אין מחלוקת כי התובע נרשם אצל הנתבעת. לאור תהליך ההרשמה של הנתבעת, אין לקבל את טענת התובע כי לא מסר הסכמה מפורשת לקבלת דברי פרסומת לכתובת זו. לא הוצגה כל אסמכתא לכך שהתובע ביקש להסיר עצמו מתפוצת הנתבעת באמצעות לחצן ה"הסרה". יחד עם זאת, מודה הנתבעת כי בשלב כלשהו קיבלה הודעת מייל של התובע להפסקת המשלוח, וכי חלף זמן עד שבוצעה ההסרה בפועל נוכח העובדה שכתובת המייל של התובע היתה שונה מזו שנשלחה הודעת ההסרה. התובע הוכיח את תביעתו ביחס להודעות שנשלחו אליו לאחר בקשת ההסרה האחרונה. מדובר ב-27 הודעות סה"כ. יש לקבוע את הפיצוי ב-200 ש"ח לכל הודעה. הנתבעת תפצה את התובע ב-5,400 ש"ח וכן הוצאות בסך 200 ש"ח.

קישור לפסק הדין המלא

 

[warning]פסק הדין נלקח מאתר בתי המשפט.
התמצית מתפרסמת באדיבות האתר law.co.il.
[/warning]