התובע טען כי בשנת 2012 הנתבעת שיגרה אליו דבר פרסומת בדוא"ל, ללא הסכמתו, ובניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעת טענה, בין היתר, כי ההודעה נשלחה באמצעות צד שלישי, שהנתבעת מעולם לא התקשרה איתו.
נפסק
אין מחלוקת כי ההודעה שנשלחה לתובע מהווה "דבר פרסומת" לפי החוק וכי יש בתוכן ההודעה כדי לקדם את עסקי הנתבעת, הנחשבת כ"מפרסם" לפי החוק. הנתבעת הרימה את נטל ההוכחה לפי סעיף 30א(י)(5) כי דבר הפרסומת נשלח ללא ידיעתה ומבלי שיש לה התקשרות כלשהי עם משווק דבר הפרסומת (חברת לוג טק בע"מ). די בראיות הנתבעת כדי לסתור את החזקה הקבועה בחוק בדבר ידיעת המפרסם. התובע, הבקיא בהליכים לפי חוק הספאם, בחר שלא לתבוע את לוג טק, הנחשבת אף היא כמפרסם לפי החוק. לא הוכח רכיב ה"ביודעין" כנדרש בחוק על-מנת להקים את אחריות הנתבעת למשלוח דבר הפרסומת. התביעה נדחתה. התובע חויב בהוצאות הנתבעת בסך 1,000 ש"ח.
