חזרה לעמוד הקודם

פסיקת דואר זבל: דויטש נ' מדינת ישראל

בקשת הנתבעת, מדינת ישראל, לסילוק על הסף של תביעה שהוגשה נגדה מכוח סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. עילת התביעה במסרון ששלח משרד הפנים לתובע ביחס לתחילתו של חוק המאגר הביומטרי.

נפסק

יש מקום לדחות את התביעה על הסף. תביעות בגין הודעות זהות התבררו במספר בתי משפט וניתנו לגביהן החלטות מנומקות. בעניין גבע [ת"ק 30495-06-17] נקבע כי מסרון זה אינו מהווה "דבר פרסומת" לפי הגדרת המונח בחוק, שכן אין מדובר במסר מסחרי. כך גם בעניין אביב [ת"ק 38406-06-17]. אין לקבל את טענת התובע כי דרכונו בתוקף ולכן לא היה מקום לשלוח את ההודעה. במסרון נאמר כי מי שבידו תיעוד ישן, אינו נדרש להגיע, ומידע זה נועד למנוע הגעה שלא לצורך של כאלה שדרכונים הישן בתוקף. המסרון מתייחס גם לתעודת זהות ולא רק לדרכון, לכן הוא רלוונטי גם למי שדרכונו בתוקף. לביהמ"ש מסור שיקול דעת האם לפסוק פיצויים אם לאו. לכן, גם אם היה נקבע שהופרו הוראות סעיף 30א לחוק, וזה לא המצב ביחס למסרון הנדון, הרי שבמסגרת שיקול הדעת אין מקום לפסוק פיצויים כאשר המטרה היא להביא בפני האזרחים מידע חשוב.

קישור לפסק הדין המלא

 

[warning]פסק הדין נלקח מאתר בתי המשפט.
התמצית מתפרסמת באדיבות האתר law.co.il.
[/warning]