התובע טען כי הנתבעת שלחה לו 4 דברי פרסומת באמצעות מסרונים, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעת טענה כי התובע אישר והסכים לקבל את ההודעות ששלחה.
נפסק
דין התביעה להידחות. לא ניתן ללמוד מהמסמכים שצורפו כי הטלפון שצולם אכן שייך לתובע והתובע מסר כי אין באפשרותו להציג את המסרונים במכשירו הנייד. אף לא ניתן ללמוד כי תוכן ההודעות אכן פרסומי. התובע לא הוכיח את תביעתו בהתאם למאזן ההסתברויות במשפט האזרחי. התובע לא עמד בנטל ההוכחה הדרוש לקבלת תביעתו, לא הוכיח את קבלת ההודעות במכשיר הנייד שלו בפועל ולפיכך דין תביעתו להידחות במלואה. אין צו להוצאות.
