חזרה לעמוד הקודם

פסיקת דואר זבל: אהרונוביץ' ואח' נ' גלוגובר ואח'

דיון מאוחד ב-66 תביעות קטנות שהוגשו בטענה להפרת הוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, בשל משלוח מסרון לרכישת טיפולי הרזיה. כל התביעות (למעט 2) הוגשו בסיוע חברת "ספאם-אוף". תובעים רבים חזרו בהם מהתביעה בשל הודעת ספאם-אוף כי היא מסיימת את ההתקשרות עם התובעים לאור הפסיקה בעניין בוקובזה [ת"ק 26210-04-16] ובקשת רשות הערעור עליה בעניין ארד [רת"ק 31506-05-17]. לבסוף נותרו 20 תביעות, 19 מתוכן הוגשו בסיוע ספאם-אוף. הנתבע 1 טען כי האחריות מוטלת לפתחה של חברה חיצונית מארה"ב, עמה התקשרה ב"הסכם לרכישת לידים".

נפסק

יש להבחין בין התביעות שהוגשו בסיוע ספאם-אוף לבין תביעת התובעת 20 (שוורץ). לא בשל עצם הסיוע של ספאם-אוף בהגשה, אלא בשל הבדל עובדתי בין התביעות. דין התביעות שהוגשו בסיוע ספאם-אוף להידחות בשני מישורים: מישור האחריות ומישור שיקול הדעת בפסיקת פיצויים לדוגמה. בסוגיית האחריות, המסרונים נשלחו לתובעים על-ידי החברה החיצונית שעמה התקשרה אריאל מדיקל (הנתבעת 2). כך עולה מהקישור שהופיע במסרון ומכתובת דף הנחיתה הכולל את שם החברה החיצונית. להבדיל מעניין אסייג [ת"ק 32702-01-17], בו מספרי הטלפון הועברו על-ידי הנתבעות לצד ג', כאן מדובר בפרטי הנמענים שהועברו על-ידי החברה החיצונית לנתבעים, לאחר שהמסרון נשלח על-ידי החברה החיצונית לשם איסוף פרטים אלה. בפסיקה נקבע כי הטלת אחריות על מזמין משלוח ההודעות כפופה לסעיף 15 לפקודת הנזיקין, לרבות החריגים שבו [עניין סמארט קלאב – רע"א 7608/16]. בפסיקה גם נקבע כי יש תימוכין לעמדה שלפיה די להראות ידיעה או הסכמה שבשתיקה להתנהלות פסולה של חברת הפרסום בניגוד לסעיף 30א על-מנת לייחס אחריות למזמין [עניין א.א. קליניקות כרמל – רע"א 2059/16; עניין Mega – רע"א 1621/16]. אין לקבל את הטיעון כי פסיקת העליון בנקודה זו ניתנה במסגרת הליכי תובענות ייצוגיות ואינה נוגעת לתביעות לפיצויים ללא הוכחת נזק. לביהמ"ש הוצג הסכם ההתקשרות בין הנתבעת 2 לחברה החיצונית. לא עלה בידי התובעים להוכיח הרשאה, אשרור, מודעות או הסכמה שבשתיקה לשליחת המסרונים על-ידי החברה החיצונית בניגוד להוראות החוק. ההיפך הוא הנכון. קיימת התנערות של הנתבעים מהחברה החיצונית בסמוך לאחר גילוי ההפרה. אין מקום לקבוע שהנתבעים הפרו את חוק התקשורת. מישור נוסף לדחיית התביעות שהוגשו בסיוע ספאם-אוף הוא שגם אילו היה נמצא שהנתבעים הפרו את החוק, לא היה מקום לפסוק בנסיבות המקרה פיצויים לדוגמה, וזאת במסגרת שיקול הדעת הנתון לביהמ"ש בפסיקת פיצויים אלו. פסיקת פיצויים לדוגמה אינה חובה לפי החוק [עניין צוויק – רת"ק 43995-11-16]. בנסיבות מקרה זה אין להטיל פיצויים לדוגמה. הנתבעים ספגו נזק כספי עצום בשל כ-200 תביעות שהוגשו נגדם ברחבי הארץ. הנתבע 1 הסביר כי הוא אינו פועל עוד באמצעות פרסום מסוג זה ואינו שולח הודעות פרסומת. בנסיבות אלה, האינטרס הטמון בהרתעת ובהכוונת התנהגות מוצה. הלקח נלמד. לכן, אף אם היה ביהמ"ש סבור כי הנתבעים הפרו את חוק התקשורת, לא היה מקום לחייב אותם בתשלום פיצויים לדוגמה. לתובעת 20 נשלחו 2 מסרונים, השונים באופיים מיתר המסרונים בתביעות האחרונות. לגבי תביעה זו לא הוכח כי מדובר במסרונים שנשלחו על-ידי החברה החיצונית ולכן אין לסטות מהנחת המוצא כי נשלחו על-ידי הנתבעים. הנתבעים לא הציגו ראיות כי מדובר בהודעות שנשלחו על-ידי קבלן עצמאי. שליחת המסרונים מהווה הפרה של החוק, שכן נשלחו ללא הסכמת התובעת. הנתבעים 1-2 יפצו את התובעת 20 ב-600 ש"ח לכל הודעה (1,200 ש"ח סה"כ) וכן ישלמו הוצאות משפט בסך 300 ש"ח.

קישור לפסק הדין המלא

 

[warning]פסק הדין נלקח מאתר בתי המשפט.
התמצית מתפרסמת באדיבות האתר law.co.il.
[/warning]