המבקשים הגישו בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המשיבים, שעניינה במשלוח מסרונים פרסומיים בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 (הזמנה לקבלת שירות לבדיקת הסדרי פנסיה). הצדדים ניהלו מגעים שבעקבותיהם הגישו בקשה לאישור הסדר פשרה. הצדדים הדגישו כי לא ניתן לאתר את חברי הקבוצה, שכן גורם פרסום מטעם המשיבים הוא ששלח את המסרונים וכי אין בידם נתונים אודות מספר הנמענים אליהם נשלחו המסרונים.
נפסק
דין הבקשה לאישור הסדר הפשרה להידחות על הסף. בית המשפט לא שוכנע כי לא ניתן לפעול לאיתור חברי הקבוצה או לפחות חלקם; כי ההסכם המוצע מביא בחשבון את ענייניהם של חברי הקבוצה; כי ההטבות שהוצעו משרתות את האינטרסים העומדים בבסיס ההסדר החקיקתי של הגשת תובענות ייצוגיות; כי ההסדר מהווה כלי הרתעתי מספיק; או כי ההסדר המוצע הוא הסדר ראוי, הוגן וסביר בשים לב לעניינם של חברי הקבוצה. ההסדר המוצע אינו עומד, אפילו לכאורה, במבחנים שנקבעו לאישורו של ההסדר. לא הוכח כי נעשו מאמצים כנים ומספיקים לאיתור חברי הקבוצה; הפיצוי המוצע נועד ללקוחות המשיבים, ללא כל זיקה וכל קרבה לחברי קבוצת הנפגעים; לא הוכח מה שוויו האמיתי של הפיצוי; בית המשפט לא שוכנע כי מתן פיצוי בדרך של הטבות והנחות ללקוחות המשיבים מהווה הסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה.
